בתוך שבוע מפרוץ המחאות באיראן נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן ושליטיה, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הגיב פעמיים בהערות ישירות.
ביום השני של המחאות, טראמפ גינה את ממשלת איראן על ירי לעבר מפגינים. ביום השישי, הוא הרחיק לכת והזהיר שאם הריגת המפגינים תימשך, כוחות ארה"ב "יבואו להצילם".
זוהי התגובה המהירה והמפורשת ביותר של נשיא אמריקאי לגל של אי שקט באיראן ב-45 השנים האחרונות. השאלה היא האם עמדה זו מתורגמת לצעדים דיפלומטיים קונקרטיים או ללחץ צבאי אמין - או שתישאר בעיקרו מסר הרתעה סמלי.
בשנת 2009, נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה הגיב בזהירות למחאות התנועה הירוקה של איראן. באותה תקופה, הוא שלח מכתב למנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, ולא קיבל תשובה. אובמה חשש שתמיכה גלויה במפגינים עלולה לערער את ערוץ התקשורת הסודי שניסה להקים עם חמינאי כדי לפתור את המבוי הסתום בנושא הגרעין.
במקביל, יועציו הזהירו כי גיבוי גלוי של ארה"ב עלול לגרום לתוצאה הפוכה: מפגינים עלולים להיות מתויגים כ"סוכנים זרים", מה שיתן למשטר תירוץ לפעול ביתר שאת.
חששות אלה הרבה פחות בולטים עבור טראמפ, לפחות כרגע. מצד אחד, אין כרגע ערוץ דיפלומטי משמעותי או פעיל בין טהרן לוושינגטון שעמדה אמריקאית חדה עלולה להחליש או לסגור.
מצד שני, במשך שנים האשימו גורמים איראניים את המפגינים בהיותם סוכנים של "כוחות עוינים" - האשמה שחזר עליה חמינאי עצמו בנאום שנשא לאחרונה על המהומות. אין כמעט אינדיקציות לכך שהמפגינים חוששים כעת מתמיכה זרה או מהאשמות עם גורמים חיצוניים.
שנים לאחר מכן, אובמה הודה כי גישתו הזהירה כלפי התנועה הירוקה הייתה טעות, וטען כי ארצות הברית צריכה לתמוך בתנועות עממיות שתומכות בחופש בכל מקום בו הן צצות. תגובתו המהירה והבוטה של טראמפ מרמזת כי נמנע מטעות דומה.
בערוץ האופוזיציוני "איראן איטרנשיונל" מסבירים כי ניסיונו של ממשל אובמה מדגיש גם לקח נוסף: רטוריקה תקיפה אינה מספיקה. בשנת 2012, אובמה הצהיר כי השימוש בנשק כימי על ידי נשיא סוריה בשאר אל-אסד מהווה "קו אדום" אמריקאי.
שנה לאחר מכן, מתקפת גז סארין על אזרחים באזור בשליטת המורדים ממזרח לדמשק, הרגה מאות אזרחים, אך ארצות הברית לא פתחה במתקפה צבאית. במקום זאת, אובמה נקט בדרך דיפלומטית להסרת מלאי הנשק הכימי המוצהר של סוריה.
מאמץ זה צמצם - אך לא שם קץ - לשימוש בנשק כימי בסוריה, והחליש משמעותית את מעמדו של אובמה, ואת מעמדה של ארצות הברית, בקרב קבוצות אופוזיציה סוריות.
טראמפ, לעומת זאת, נראה מודע היטב לכך שאיומים שלא ממומשים פוגעים הן בסמכותו האישית והן בקרינת הכוח האמריקאי. הוא פעל בעקבות איומים כלפי איראן פעמיים: ראשית, עם חיסולו של קאסם סולימאני לפני שש שנים בדיוק, ב-3 בינואר 2020, ושנית, עם תקיפה של מתקני גרעין איראניים לפני כ-200 יום.
בשבת, טראמפ גם מילא את האיומים האחרונים נגד נשיא ונצואלה ניקולס מדורו, והודיע כי ארצות הברית ביצעה מבצע גדול נגד ונצואלה ועצרה את מדורו ואשתו, והוציאה אותם מהמדינה. האם איראן הבאה בתור?
