הפחד נשבר בקמפוסים בטהראן | מבט מבפנים
הקריסה הכלכלית והאינפלציה שברו את מחסום הפחד, סטודנטים יוצאים לרחובות ומתעמתים עם המשטר
הפגנות נגד המשטר באיראן צילום: Iran international
בקמפוסים של טהראן כבר לא מדברים רק על ציונים ותארים. חמושים מסתובבים בין הכיתות, סטודנטים יוצאים לרחובות, והפחד הפך לשגרה. שלושה סטודנטים המשתתפים בהפגנות סיפרו היום ל־N12 כיצד הקריסה הכלכלית שברה את מחסום הפחד והציתה מחדש מחאה נגד משטר האייתולות.
אמיר, בן 25, סטודנט לתואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת חאג'ה נסיר א־דין טוסי, מספר כי יצא להפגין לאחר שנים של תסכול מצטבר. לדבריו, "אני יוצא לרחוב בגלל היעדר חירויות אישיות וחברתיות, שיעור האבטלה הגבוה והאינפלציה. במשך שנים שללו מאיתנו את האפשרות לצמיחה כלכלית ואפילו את היכולת לספק מינימום של חיים בכבוד".
לדבריו, תגובת השלטון להפגנות משתנה לפי היקפן. "כוחות הדיכוי עושים כל מאמץ לפזר את האנשים באלימות כבר בשלב מוקדם. אבל אם מספר המשתתפים עובר סף מסוים, הם שומרים מרחק. אז נשמעות סיסמאות רדיקליות יותר כמו ‘זה הקרב האחרון’, ‘פהלווי חוזר’, ‘לא עזה ולא לבנון, חיי יוקרבו למען איראן’ ו‘מוות לדיקטטור’".
אמיר מוסיף כי גם צעדי מחאה מינימליים נענים ביד קשה. "החרמת שיעורים של מרצים שמגנים על השלטון היא מחאה שקטה ולא אלימה, אבל גם היא מלווה תמיד באיומים בהדחה. לעיתים מאתרים במיוחד את מי שיזם את המחאה ופותחים נגדו תיקים חמורים כדי להרוס את חייו ולהרתיע אחרים. הנהלת האוניברסיטה בשום אופן לא מגינה על הסטודנטים".
סין, סטודנטית למדעי המחשב באוניברסיטה האסלאמית החופשית, מתארת פחד עמוק מפני בידוד בינלאומי. "החשש הכי גדול שלי הוא שבפעם הזו כוחות חיצוניים לא יתמכו בנו. טראמפ אמר דברים מעודדים, אבל אנחנו חוששים שארה״ב או ישראל ישאירו אותנו לבד. בידיים ריקות אי אפשר להתמודד עם משטר פשיסטי. אם נפסיד הפעם, ייתכן שלא נוכל להתרומם שוב כחברה".
א', סטודנט באוניברסיטה לא ממשלתית בטהראן, מדגיש כי נקודת המפנה הנוכחית הייתה כלכלית. "ההתארגנות התחילה מזעזוע כלכלי. כולם חיכו לרגע שבו המערכת תקרוס. בחודשים האחרונים הסטודנטים היו מיואשים ומדוכאים, אבל גם הם חיכו לרגע הזה".
לדבריו, תחושת המעקב והשליטה נוכחת בכל מקום. "יש מערכת שלמה של פיקוח, כולל זיהוי פנים ומצלמות שמוצבות בכל שטח הקמפוס".
עם זאת, הוא מצביע גם על שינוי מסוים במאזן הכוחות. "בלי השלטון הזה יש סיכוי לחיים טובים יותר. עם המשך השלטון זה לא יקרה. זה מה שנותן לי אומץ, וזה גם מה שמפחיד אותי. העימות עם כוחות הביטחון עדיין אלים, אותן הכאות ואותם מעשים, אבל נראה שהם כבר לא מחזיקים באותה נוכחות וכוח שהיו להם בעבר".
