האחות החורגת של אנה פרנק נפטרה - וזה המסר האחרון שהשאירה לעולם

ניצולת אושוויץ ואחותה החורגת של אנה פרנק הי"ד, אווה שלוס, נפטרה בגיל 96, כך אישר בית אנה פרנק. פטירתה מסמנת את אובדנה של אחת מעדי הראייה האחרונים והמשמעותיים שהיתה במחנות ההשמדה הנאציים ולוחמת בלתי נלאית נגד גזענות, חוסר סובלנות ושנאה.

ברשתות החברתיות כתב המלך צ'ארלס: "אשתי ואני עצובים מאוד לשמוע על מותה של אווה שלוס. הזוועות שסבלה כאישה צעירה הן בלתי נתפסות, אך למרות זאת היא הקדישה את שארית חייה להתגברות על שנאה ודעות קדומות, לקידום טוב לב, אומץ לב, הבנה וחוסן נפשי באמצעות עבודתה הבלתי נלאית למען קרן אנה פרנק בבריטניה ולמען חינוך בנושא השואה ברחבי העולם. שנינו זכינו להכירה והערצנו אותה עמוקות. מי ייתן וזכרה יהיה לברכה לכולנו".

כילדה, אווה גרה מטרים ספורים מאנה פרנק במרוודפליין באמסטרדם. שתי הבנות שיחקו יחד בכיכר, מבלי לדעת שחייהן ישתלבו מאוחר יותר באופן טרגי. אווה נאלצה להסתתר עם משפחתה כדי להימלט מרדיפות הנאצים.

אווה, נולדה בווינה במאי 1929, נמלטה מאוסטריה לאחר שהיטלר סיפח את המדינה בשנת 1938, והציב את היהודים בסכנה מיידית. היא הגיעה לאמסטרדם בשנת 1940 עם הוריה ואחיה היינץ, והתיישבה מול בית משפחת פרנק.

בשנת 1942, לאחר שאחיה קיבל זימון "לעבוד בגרמניה" ונרצח, משפחת גיירינגר הסתתרה במשך שנתיים, ונבגדו על ידי "ידידה" הולנדית ששיתפה פעולה עם הנאצים.

ב-11 במאי 1944, יום הולדתה ה-15 של אווה, היא ומשפחתה נעצרו וגורשו לאושוויץ. אווה ואמה שרדו את תנאי המחנה הקשים, אך אביה אריק ואחיה היינץ נרצחו.

לאחר שחרור אושוויץ על ידי הכוחות הסובייטיים בינואר 1945, חזרה אווה להולנד, שם פגשה את אוטו פרנק, אביה של אנה והיחיד ממשפחתו הקרובה ששרד. אוטו הפך לימים לאביה החורג של אווה, התחתן עם אמה אלפרידה בשנת 1953, ועודד את אווה לעסוק בצילום - נתיב שהוביל אותה ללונדון ולחיים חדשים.

ה"דיילי מייל" מדווח, כי במשך יותר מארבעה עשורים, אווה שמרה על שתיקה בנוגע לעבר. מאוחר יותר היא הסבירה מדוע בחרה לדבר: "דיברתי על כך לראשונה ב-1988, כאשר התערוכה המוקדשת לאנה פרנק הגיעה ללונדון". 

"הייתי רחוקה מפוליטיקה, אבל הבנתי שהעולם לא למד לקחים מאירועי 1939 עד 1945, שמלחמות נמשכות, שרדיפות, גזענות וחוסר סובלנות עדיין קיימים. ואז התחלתי לשתף את החוויה שלי, לקרוא לשינויים בעולם".

מאותו רגע ואילך, אווה הקדישה את עצמה לחינוך, והרצתה בבתי ספר, אוניברסיטאות ובתי כלא ברחבי העולם. היא קיימה הבטחה שניתנה לאביה ולאחיה במהלך שילוחם לאושוויץ להציל את יצירותיהם. עשרות שנים לאחר מכן, אווה תרמה את ציוריו של היינץ למוזיאון ההתנגדות ההולנדי נגד הנאצים באמסטרדם.

אווה המשיכה לתמוך בבית אנה פרנק לאורך כל חייה. בשנת 2017, בגיל 88, היא חזרה לבית ילדותה כדי לדבר עם תלמידי בית ספר, ואף הראתה להם את המספר המקועקע על זרועה.

אווה שלוס נפטרה תשע שנים לאחר בעלה צבי. היא הותירה אחריה בנות, נכדים ומשפחה מורחבת.