חשיפה לרעש במקומות עבודה עלולה להיות בלתי הפיכה

פגיעות שמיעה עקב חשיפה לרעש במקומות עבודה הן תופעה מוכרת וותיקה, ומהוות כמעט מחצית מהמחלות התעסוקתיות המדווחות בישראל. הפגיעה מתרחשת בעיקר באוזן הפנימית - השבלול (קוכליאה) - ועלולה להיות בלתי הפיכה, להשפיע באופן משמעותי על איכות החיים, לפגוע ביכולת התקשורת, בשמיעת מוזיקה וקולות אזהרה, ואף להוביל לנכות שמיעה ולצורך בשימוש במכשירי שמיעה בגיל צעיר.

ד"ר אמנון דובדבני, בעל תואר Ph.D. בהנדסה ביו-רפואית בתחום נזקי הרעש. עוסק בנושא נזקי הרעש והקרינה הבלתי מייננת וההתגוננות מפניהם זה 35 שנה, מהן 20 שנה בצה"ל (מפקדת קצין הרפואה הראשי), חוקר, מרצה באקדמיה ועוסק בתחומים אלו במוסד לבטיחות ולגיהות מסביר על הסכנות.

לצד הרעש, פחות מוכרת העובדה כי גם חשיפה לחומרים כימיים מסוימים, הידועים כחומרים אוטוטוקסיים, עלולה לפגוע במערכת השמיעה ואף להחמיר את נזקי הרעש. מחקר חדש, שבחן לראשונה את היקף החשיפה לחומרים אוטוטוקסיים בקרב עובדים בארצות הברית, מצא כי כ-13% מהעובדים - כ-22 מיליון בני אדם - חשופים במסגרת עבודתם לחומרים בעלי פוטנציאל לפגיעה בשמיעה.

בעוד שההתמודדות עם חשיפה לרעש מוסדרת בתקנות הבטיחות בעבודה וכוללת קביעת רמות חשיפה מותרות, ניטורי רעש תקופתיים ומעקב בריאותי באמצעות בדיקות שמיעה, חשיפה לחומרים אוטוטוקסיים עלולה לגרום לפגיעה בשמיעה גם ללא רעש מזיק, ובמקרים רבים ליצור השפעה מצטברת חמורה יותר. שילוב זה מעלה את רמת הסיכון לעובדים ומחייב התייחסות מקצועית ייעודית במסגרת ניהול הבטיחות והגהות התעסוקתית.

מהם חומרים אוטוטוקסיים ומהי השפעתם על האדם?

חומרים אוטוטוקסיים הם חומרים בעלי פוטנציאל רעילות למערכת השמיעה ולמערכת שיווי המשקל. מקור המונח בשילוב המילים אוטו - אוזן, וטוקסי - רעיל. חומרים אלה עלולים לפגוע באתרים שונים לאורך מסלול השמיעה, ובהם האוזן הפנימית - השבלול (קוכליאה), עצב השמיעה ומסלולי ההולכה והעיבוד של הקול במוח, וכן במערכת שיווי המשקל.

חדירת החומרים לגוף מתרחשת באמצעות נשימה, ספיגה דרך העור או בליעה, ולאחר מכן הם מועברים בזרם הדם ועלולים להגיע אל מערכת השמיעה. חומרים אוטוטוקסיים כוללים תרופות מסוימות, כגון סוגים שונים של אנטיביוטיקה, תרופות כימותרפיות ואספירין במינונים גבוהים, וכן חומרים כימיים המצויים בסביבות תעסוקה שונות.

חלק מהחומרים עלולים לפגוע בשמיעה גם ללא חשיפה לרעש מזיק, ואחרים מגבירים את השפעת הרעש ויוצרים נזק מצטבר חמור יותר. הפגיעה יכולה להיות זמנית או קבועה, ולהתבטא בירידה בספי השמיעה, בקושי בהבנת דיבור, במיוחד בסביבה רועשת, בשמיעה מעוותת של קולות, בפגיעה בזיהוי כיוון מקור הקול ובהפרעות בשיווי המשקל.

לפגיעות שמיעה השלכות ישירות על בטיחות העובד, תפקודו במקום העבודה ואיכות חייו. היכולת לשמוע קולות ואותות אזהרה, לנהל תקשורת יעילה ולזהות את כיוון הקול היא מרכיב חיוני לעבודה בטוחה ולמניעת תקלות ותאונות.

אילו חומרים ידועים כאוטוטוקסיים ובאילו סביבות תעסוקה הם קיימים?

עד היום זוהו למעלה ממאה חומרים אוטוטוקסיים בהקשר תעסוקתי. בין חומרים אלה נמנים ממיסים מסוגים שונים, לרבות ממיסים נפוצים, תרכובות חנק כגון פחמן חד חמצני הנפלט בתהליכי בעירה, ניטרילים, מתכות שונות ובהן עופרת, חומרי הדברה וכן תרופות מסוימות.

חשיפה לחומרים אוטוטוקסיים עשויה להתרחש במגוון רחב של תהליכים תעשייתיים, ובהם תעשיות המתכת, הטקסטיל והלבוש, העץ והריהוט, הדלק, הנייר, הפלסטיק והגומי, וכן בתעשייה הכימית, לרבות תעשיית הצבע. בנוסף, חשיפות אפשריות קיימות בעיסוקים הכוללים עבודה עם מכונות, כלי תחבורה, ציוד ומכשור חשמלי, רכיבים אלקטרוניים כגון סוללות, תאים סולריים ועוד.

חומרים אוטוטוקסיים מצויים גם במגזרים שונים, ובהם תחומי הדלק והגז, התשתיות, הבניה, החקלאות, הבטיחות הציבורית, המסחר לסוגיו, תעשיית המחזור ואף פעילות במכרות. חשוב לציין כי מדובר בפוטנציאל חשיפה, ולא בהכרח בחשיפה מסוכנת בפועל, שכן רמת הסיכון תלויה באופי החשיפה, בעוצמתה, במשך החשיפה ובאמצעי המיגון הקיימים.

חשיפות משולבות - הן לחומרים אוטוטוקסיים והן לרעש - עשויות להתרחש בתהליכים כגון הדפסה, צביעה, בניה ותהליכי ייצור שונים, וכן בעבודות תדלוק, בלחימת אש, בירי כגון במטווחים, ובריסוס חומרי הדברה. שילוב זה מחייב התייחסות מקצועית ייעודית במסגרת ניהול הבטיחות והגהות התעסוקתית.
חשיפה לחומרים אוטוטוקסיים עלולה להתרחש בעבודות בענפי הבניה, החקלאות, הכרייה, הדלק והגז, התעשייה הכימית והייצור, וכן בעבודות הדפסה וצביעה, תדלוק, לחימת אש, ירי במטווחים וריסוס חומרי הדברה ועוד.

מה ידוע בספרות על היקפי החשיפה ומהם ממצאי המחקר החדש?

בספרות המקצועית פורסמו עד כה הערכות מועטות בלבד באשר להיקף העובדים החשופים לחומרים אוטוטוקסיים במסגרת עבודתם, ורובן התבססו על נתונים עקיפים.

מחקר חדש כלל מדגם רחב של 17,726 עובדים מארצות הברית, וממצאיו מצביעים על היקפי חשיפה משמעותיים: 13% מהעובדים דיווחו על חשיפה לחומרים אוטוטוקסיים, 16% על חשיפה לרעש מזיק, ו-7% על חשיפה משולבת הן לרעש והן לחומרים אוטוטוקסיים. בנוסף, 11% מהעובדים שנכללו במחקר דיווחו על ליקויי שמיעה.

החוקרים בחנו גם את היקפי החשיפה לפי מגזרים תעסוקתיים, ומצאו שיעורי חשיפה גבוהים במיוחד בענפי הכרייה, שבהם שיעור החשיפה נע בין 44% ל-49%. בענף הבניה נמצא שיעור חשיפה של כ-30%, בחקלאות כ-29%, ובענפי הייצור כ-24%. פירוט היקפי החשיפה לפי מגזרים מוצג בתרשים המצורף למחקר.

החוקרים ציינו כי ההיקפים מצביעים על חשיפות שלא ניתן להתעלם מהן - היקף חשיפה של 13%, משמעו כ-22 מיליון עובדים חשופים בארה"ב. עם זאת, ראוי לציין שלמחקר קיימות חולשות שונות, ובפרט, התבססות של שאלונים ולא על כימות החשיפות, אך ניתן ללמוד ממנו על פוטנציאל החשיפה. הערכה קודמת של NIOSH, על בסיס נתונים מתחילת שנות ה-70, היתה לפוטנציאל חשיפה של 10 מיליון עובדים בארה"ב לחומרים אוטוטוקסיים.