הנסיך עם הכיפה בכותל שרוצה להפיל את האייתוללות: האם בנו של השאה בדרך לכבוש מחדש את טהרן?

בזמן שהרחובות באיראן בוערים והקריאות נגד המנהיג העליון חמינאי הולכות ומקצינות, דמות אחת הופכת ליותר ויותר דומיננטית בשיח הציבורי, הן בתוך איראן והן במערב: רזא פהלווי - יורש העצר, בנו של השאה מוחמד רזא פהלווי שהודח במהפכה האסלאמית של 1979, אינו עוד רק "סמל נוסטלגי". עבור חלקים נרחבים בציבור האיראני, הוא מסתמן כגורם היחיד שיכול להציע אלטרנטיבה שלטונית יציבה ביום שאחרי קריסת הרפובליקה האסלאמית.

רזא פהלווי נולד ב-31 באוקטובר 1960. בילדותו הוא חונך כיורש העצר הבלתי מעורער של אימפריה שנראתה אז כאחת המדינות המתקדמות והחזקות במזרח התיכון. אולם, המציאות טפחה על פניו בינואר 1979, כאשר משפחתו נאלצה להימלט מהמדינה בעקבות המהפכה.

רזא פהלווי, בנו של השאה האיראני | באדיבות המצלם

חייו בגלות לא היו פשוטים. הוא חווה טרגדיות משפחתיות קשות. אירועים אלו, כך מעידים מקורביו, עיצבו את אישיותו כדמות מאופקת ושקולה יותר מזו של אביו. הוא התיישב במדינת מרילנד בארה"ב, הקים משפחה עם רעייתו יסמין (עורכת דין במקצועה) ולזוג נולדו שלוש בנות. לאורך כל השנים הוא הקפיד שלא לעסוק בעסקים פרטיים גלויים ולהקדיש את זמנו למה שהוא מכנה "השליחות הלאומית".

"ברית אברהם" של האופוזיציה: הקשר עם ישראל

אחד המהלכים המרכזיים שמיצבו את פהלווי היה ביקורו ההיסטורי בישראל באפריל 2023. הביקור לא היה רק אקט סמלי, אלא הצהרת כוונות פוליטית. פהלווי היה האישיות האיראנית הבכירה ביותר אי פעם שביקרה במוזיאון יד ושם, שם הדגיש את המחויבות שלו למלחמה באנטישמיות ובקיצוניות.

התמונות שלו חובש כיפה בכותל המערבי עוררו סערה באיראן. בעוד המשטר השתמש בהן כדי להציגו כבוגד, צעירים איראנים רבים ראו בכך מסר של סובלנות דתית ופתיחות. פהלווי נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם שרת המודיעין דאז גילה גמליאל. השיחות התמקדו בדרכים לתמוך בעם האיראני מבלי להיגרר למלחמה כוללת, ובחזון לשיקום איראן באמצעות טכנולוגיות ישראליות בתחומי המים והחקלאות.

פהלווי מאמין ששלום עם ישראל הוא אינטרס איראני עליון. הוא מרבה לומר בראיונות: "הידידות בין העם הפרסי לעם היהודי היא בת מאות שנים. המשטר בטהראן הוא הסטייה מההיסטוריה, לא אנחנו".

השאלה הגדולה ביותר המלווה את פהלווי היא מה יהיה אופי השלטון אם יחזור. כאן הוא נוקט בקו זהיר ומקצועי. פהלווי אינו דורש לעצמו את כס השלטון באופן אוטומטי. הוא מצהיר שוב ושוב כי הוא תומך בכינון "ממשלת מעבר" חילונית שתכין את המדינה לבחירות חופשיות.

בנוגע לסוגיית שיטת הממשל, הוא משאיר לעם האיראני את ההחלטה - האם להפוך לרפובליקה דמוקרטית או למלוכה חוקתית (כדוגמת ספרד או בריטניה) שבה המלך הוא דמות סמלית בלבד המשמשת כ"דבק" מאחד.

פהלווי הוא חסיד של תורת המאבק הבלתי-אלים. הוא קורא לשביתות כלליות ולמרי אזרחי, תוך ניסיון להניא את הצבא מעימות חמוש עם המפגינים.

התמיכה בפהלווי אינה אחידה, אך היא במגמת עלייה מובהקת. לפי ניתוחים של גופי מודיעין ומכוני מחקר במערב (המסתמכים על סקרי עומק בתוך איראן): הדור הצעיר, מפגינים שנולדו עשורים אחרי המהפכה קוראים בשמו של סבו, רזא שאה הגדול, ומחפשים דמות חזקה שתסיים את הכאוס הכלכלי. המעמד הבינוני רואה בו תקווה ליציבות פוליטית ולחזרה לחיק הקהילה הבינלאומית, שתביא להסרת הסנקציות.

האם יש סיכוי שינהיג את איראן?

הסיכוי של פהלווי להנהיג תלוי ב"נקודת השבירה" של מנגנוני הביטחון האיראניים. אם המחאות הנוכחיות יובילו לעריקה המונית של קצינים בדרגי הביניים, פהלווי עשוי להיות הדמות שתקבל את הגיבוי הבינלאומי (במיוחד מצד ארה"ב ואירופה) לעמוד בראש מועצת מעבר.