איראן באתגר החמור ביותר מאז 1979: המשטר מתקשה לבלום את גל המחאה

האם השלטון האיראני עומד בפני סכנה קיומית? לדברי דני סיטרינוביץ’, חוקר בכיר בתוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), בראיון לבני טיטלבוים בכאן מורשת, איראן מצויה כיום באתגר החמור ביותר שידעה מאז המהפכה האסלאמית ב־1979.

“היו בעבר אתגרים משמעותיים למשטר”, אומר סיטרינוביץ’, “אבל הפעם מדובר בסוג של ‘חשיפה מושלמת’ – התאגדות של גורמים רבים, בפריסה גיאוגרפית רחבה מאוד, שמאתגרים את השלטון מבפנים”. לדבריו, הקושי המרכזי של המשטר הוא היעדר פתרון ממשי לדרישות המפגינים, בעיקר בשל מצבה הכלכלי הקשה של המדינה.

המשבר הכלכלי, לדבריו, הוא המנוע המרכזי של המחאה. “ההפגנות החלו בבזאר האיראני בעקבות השחיקה הדרמטית בערך המטבע והפגיעה הקשה בכוח הקנייה. בהמשך זה מתחבר גם למצוקת המים, לתשתיות כושלות, לזיהום אוויר, לשחיתות ולניהול כושל – אבל הכלכלה היא נקודת המוצא”.

לצד זאת, סיטרינוביץ’ מדגיש כי אין להספיד את המשטר. “השלטון נאבק בהפגנות ומתקשה לעצור אותן, אבל הוא לא מתכוון לוותר. הוא מצופף שורות, והדיכוי צפוי להימשך ואף להתרחב, מתוך תפיסה שבסופו של דבר יצליח לבלום את המהומות”.

באשר לבסיס התמיכה במשטר, הוא מציין כי מדובר בשיעור לא מבוטל מהאוכלוסייה. “בבחירות האחרונות הצביעו מעל 13 מיליון איש למועמד הקיצוני ג’לילי. בסך הכול מדובר בכ-30 עד 40 אחוזים שתומכים במשטר. בנוסף, יש מתנגדים רבים שחוששים מנפילתו – לא מתוך אהדה, אלא מחשש לוואקום ולכאוס, על רקע מה שראו במדינות האביב הערבי”.

סוגיית זהותה של איראן כמדינה מעסיקה גם היא את הציבור. “איראן מורכבת ממיעוטים וממחוזות רבים, אבל התודעה האיראנית הלאומית חזקה מאוד. האזרח האיראני הממוצע חושש מפירוק המדינה, והנאמנות לסמל המדינה ולזהות האיראנית משמעותית מאוד”.

לדבריו, גם בתוך המשטר עצמו אין אחידות מלאה. “השלטון אינו מונוליתי. מאחורי הקלעים מתקיימים דיונים עמוקים על שינוי מדיניות, משום שגם אם ההפגנות יירגעו – אין למשטר כרגע מה להציע לאזרח שישפר באופן דרמטי את מצבו”.

לסיכום, סיטרינוביץ’ מעריך כי למרות האתגרים החריפים, המשטר עדיין יציב. “אנחנו לא רואים כרגע עריקות או סדקים עמוקים במנגנוני הכוח. זה רגע משמעותי מאוד, והסוגיה האמריקאית – האם וכיצד ארצות הברית תתערב – היא קריטית להבנת ההתפתחויות בהמשך”.