העושר שמאחורי השלטון: האימפריה הכלכלית של חמינאי

המחאות הסוערות בשבועות האחרונים בטהראן ובערים נוספות באיראן אינן מקריות. הן פרצו בעקבות פרסום תקציב המדינה החדש, שמטיל גזירות כלכליות קשות על הציבור, ומעלה את מחירי הדלק והמזון.

אך הכעס אינו קשור רק ליוקר המחיה. המפגינים מפנים אצבע מאשימה כלפי מעלה, אל לשכת המנהיג העליון עלי חמינאי האחראית על הקונגלומרט הכלכלי הגדול במזרח התיכון. בזמן שהממשלה דורשת מהאזרחים להדק את החגורה בשם “כלכלת ההתנגדות”, חמינאי ממשיך לשלוט בנכסים המוערכים בכ־250–300 מיליארד דולר פי שלושה מתקציב המדינה.

הזעם הציבורי נובע מהפער העצום בין תקציב המדינה לעושר העצום של המנהיג. חמינאי אינו רק סמכות דתית הוא עומד בראש ארגון "סטאד" (Setad), אימפריה כלכלית שהחלה בניהול נכסים שהוחרמו לאחר המהפכה האסלאמית והפכה תחת מנהיגותו למונופול גדול, שמשפיע על כל פינה במשק מהנדל”ן בטהראן ועד לתעשיות הנפט, התרופות והתקשורת.

הדרך שבה נאסף ההון אינה מבוססת על צמיחה כלכלית רגילה, אלא על מנגנון של הפקעות. בתי המשפט באיראן מאשרים באופן שגרתי השתלטות של "סטאד" על קרקעות ונכסים של אזרחים, לעיתים בטענות שווא של "אי-נאמנות למשטר". הנכסים הללו נמכרים או מנוהלים על ידי חברות בת רווחיות, וההכנסות זורמות ישירות לכספי חמינאי, למימון משמרות המהפכה וזרועות הדיכוי.

למעשה, כספי הציבור משמשים למימון מנגנונים שמדכאים אותו כאשר הוא יוצא למחות. העושר הזה אינו מוגבל למוסדות השלטון בלבד הוא מתפשט גם למשפחתו של חמינאי. בזמן שהמפגינים סובלים ממצוקה כלכלית, חשבונות הבנק והנכסים של בניו בחו”ל מציתים את זעמם.

לפי חשיפות בשנים האחרונות, בני משפחתו מחזיקים בהשקעות זרות ושווי נכסים במיליארדי דולרים. הפער הקיצוני בין הדרישות מהציבור לבין סגנון החיים של האליטה הדתית הוא אחד מהגורמים המרכזיים לזעם שמוביל את המחאות.

בסופו של דבר, חמינאי יצר מציאות שבה המדינה היא קליפה ריקה, בעוד הכוח הכלכלי מרוכז בידיו ובידי מקורביו. כל עוד פעילות “סטאד” תישאר בחשיכה, ללא שקיפות וללא תרומה לקופת המדינה, רחובות איראן צפויים להמשיך להיות מוצפים במפגינים נגד המנהיג העליון.