שבירת חוזה הביטחון: השפעות מלחמת 12 הימים על יציבות המשטר האיראני | תסקיר

מלחמת 12 הימים של איראן מול ישראל וארה"ב, שהתרחשה בחודש יוני האחרון, ניפצה את תדמיתה כבלתי מנוצחת וחשפה את חולשת המשטר, כך טוען ה"וול סטריט ג'ורנל" מפי מומחים. האירועים הללו, לטענתו, הם שהזינו את גל המחאות ההמוני בשבועיים האחרונים, שהוביל למותם של מאות עד אלפי בני אדם, בעוד השלטון מנסה להשיב לעצמו את השליטה במדינה.

מנהיגי איראן כבר התמודדו בעבר עם זעזועים פנימיים, אולם הפעם, כך לפי גורמים שונים, המשטר מצוי בעמדה חלשה בהרבה. שלטון האייתוללות עוצב על רקע מלחמת שמונה השנים מול עיראק, שנפתחה לאחר המהפכה האסלאמית בשנות ה-80. מאז אותה תקופה, התבססה מעין אמנה חברתית בלתי כתובה, שלפיה הציבור האיראני ישלים עם מגבלות כלכליות ופוליטיות בתמורה להבטחת ביטחון מפני איומים חיצוניים. תפיסה זו התערערה כאשר חמאס וחיזבאללה, הנתמכים בידי טהרן, פתחו במתקפה נגד ישראל בשנת 2023, מה שהוביל להסלמה אזורית ולפגיעות ישירות בלב הבירה האיראנית בקיץ שעבר.

התקיפות ברחבי איראן פגעו קשות בשדרת הפיקוד הצבאית, ובהמשך הנחיתו ההפצצות של ארה"ב מכה משמעותית על תוכנית הגרעין. עבור משטר שהשקיע משאבים עצומים בהקמת רשת שליחים אזורית שנועדה למנוע בדיוק תרחיש כזה, מדובר היה במכה תדמיתית קשה. כעת, רבים מהמפגינים אינם מסתפקים בדרישות לשינוי מדיניות, אלא קוראים בגלוי להפלת הרפובליקה האסלאמית, אף במחיר של מעצרים וירי חי.

עלי ואאז, מנהל פרויקט איראן בקבוצת המשברים הבינלאומית, אמר כי "זה היה הקש ששבר את גב הגמל. המשטר טען לאורך השנים שלמרות שלא הצליח להביא שגשוג או פלורליזם לאיראנים, לפחות הוא הביא להם ביטחון ויציבות. מסתבר שלא. עכשיו האנשים הגיעו לנקודה שבה הם אומרים: מספיק זה מספיק".

לדברי כרים סדג'אדפור, עמית בכיר בקרן קרנגי לשלום בינלאומי, ימי הלחימה בחודש יוני העניקו למשטר תחושת התלכדות רגעית סביב הדגל, אך זו הייתה אשליה. הוא ציין כי מאז הקמתה, הרפובליקה האסלאמית בחרה לנהל מלחמות יזומות ולא מלחמות שנכפו עליה. "מלחמות חיצוניות נוטות לחזק משטרים מהפכניים בשנותיהם הראשונות, אך השפלות צבאיות חושפות את שבריריותן של דיקטטורות בשלבים מאוחרים", הבהיר.

ההיסטוריה, לדבריו, מספקת דוגמאות רבות למשטרים מדכאים שנקלעו למשברים פנימיים לאחר כישלונות צבאיים. בסרביה הופל סלובודן מילושביץ' בשנת 2000, שנה לאחר מסע ההפצצות של נאט"ו. בארגנטינה הוחלפה החונטה הצבאית בממשלה דמוקרטית שנה לאחר התבוסה לבריטניה במלחמת פוקלנד ב-1982, וביוון קרסה הדיקטטורה הצבאית לאחר כישלונה בקפריסין ב-1974.

המחאות הנוכחיות באיראן נובעות משילוב של גורמים. הזרז המיידי היה סדרת פיחותים חדים בערך המטבע, עדות להעמקת המשבר הכלכלי על רקע ירידת מחירי הנפט והידוק הסנקציות המערביות. עם זאת, גורמים אלה קשורים ישירות לבידודה המדיני של איראן, תוצאה של מדיניות חוץ שנתפסת ככושלת.

מנהיג העל עלי חמינאי ניצב מאז המלחמה תחת לחץ לשנות כיוון, אך בחר להמשיך במדיניות הקיימת. טהרן לא חתרה לשום הסכם עם טראמפ בנוגע לתוכנית הגרעין, מהלך שהיה עשוי להביא להקלה בסנקציות, וכך גם לא יישמה רפורמות פנימיות משמעותיות שיכלו לחזק את התמיכה הציבורית. אלכס וטנקה, עמית בכיר במכון למזרח התיכון בוושינגטון, אמר כי "העובדה שחיל האוויר האמריקאי יכול לפוצץ את איראן לרסיסים לא הפתיעה אף אחד. ההפתעה הייתה שברגע שאתה מופצץ, אתה עדיין רוצה לחזור לאותה מדיניות שהביאה את המדינה למצב הזה מלכתחילה". לדבריו, תחושת חוסר התקווה הזו היא שמובילה אזרחים רבים לומר כי אין להם עוד מה להפסיד.

איראן חוותה מחאות המוניות גם בעבר, בהן אירועי 2009, וכן גלי אי שקט בשנים 2019 ו-2022. אולם הפעם, הסביבה הבינלאומית שונה. ארה"ב, תחת טראמפ, מביעה עידוד גלוי למחאות, בעוד שכנותיה האזוריות של איראן, ובראשן ערב הסעודית, מקוות להחלשת המשטר ולריכוזו בענייני פנים, אך חוששות מקריסה מוחלטת. מדינות האזור מביעות חשש כי מדינה בת יותר מ-90 מיליון תושבים עלולה להידרדר למלחמת אזרחים, עם התקוממויות בדלניות במחוזות המאוכלסים בכורדים, בלוצ'ים ומיעוטים נוספים.

ניקולאי קוז'אנוב, חוקר במרכז ללימודי המפרץ באוניברסיטת קטאר, אמר כי בקרב שכנותיה של איראן קיימת העדפה להתמודד עם משטר מוכר ומוחלש, ולא עם תרחיש של חוסר יציבות אזורית. לדבריו, אין ודאות ששינוי משטר יוביל בהכרח לשלטון ידידותי יותר. גורמים דיפלומטיים מעריכים כי הצלחת המהלך נגד משטרו של ניקולס מדורו בוונצואלה מעודדת את טראמפ לשקול תרחיש דומה גם בטהרן, מתוך תקווה שיורש גמיש יותר יאמץ קו פרגמטי.

הדחת חמינאי עשויה לאפשר לשארית המשטר לפנות לדרך פרגמטית יותר ולהציע לאזרחים אופק כלכלי באמצעות הסכם עם ארה"ב והסרת סנקציות. עם זאת, השאלה המרכזית היא האם מהלך כזה יספיק לנוכח עומק הזעם והאלימות הנוכחיים. אספנדיאר באטמנג'לידג', מנכ"ל קרן הבורסה והבזאר, הזהיר כי שינוי קוסמטי בלבד, שישמר את מהות המשטר, עלול להפוך את הקורבנות הרבים של המחאות לטרגדיה חסרת תוחלת. לדבריו, תרחיש כזה יעורר בקרב רבים את התחושה שכל מי שאיבד את חייו בגלי המחאה האחרונים עשה זאת לשווא.