ממיליונרים לפחי האשפה: כך ה"גן העדן עלי אדמות" של וונצואלה קרס אל תוך עצמו

ליאורה כהן זוכרת תקופה שבה ונצואלה הייתה מקום משגשג לחיות בו עם קהילה יהודית משגשגת בעיר הבירה קראקס. "זה היה כור היתוך של אנשים שהגיעו מכל מקום", אמרה כהן לאתר JHV. "כל מי שרצה לעבוד קשה יכול היה להצליח כי ונצואלה היא באמת גן עדן עלי אדמות. לא ראיתי קהילה יהודית כמו הקהילה היהודית הוונצואלית".

לרוע המזל, ב-25 השנים האחרונות, כהן אמרה שהמדינה והאנשים שאהבה הוצפו באלימות, שחיתות ואנטישמיות. זו הסיבה שמוקדם יותר החודש כהן מצאה את עצמה בדמעות כששמעה את החדשות כי ניקולס מדורו, איש הכוח בוונצואלה, נלכד על ידי כוחות אמריקאים.

"היו לי בעיות שינה ולא ידעתי למה. ואז אני מתעוררת ורואה את כל ההודעות האלה מחבריי ומשפחתי", אמרה כהן. "כולנו התחלנו לבכות מרגשות. אלה היו 27 שנים של סבל. זה היה חלום שהתגשם. זה היה פשוט מדהים".

כהן, שעברה ליוסטון ב-1977 לפני שקודמו של מדורו, הוגו צ'אבס, עלה לשלטון, חזרה לוונצואלה לפני 12 שנה כדי להשתתף בהלוויה של בן משפחה. "פחדתי על חיי ונאלצתי להילקח משדה התעופה במכונית חסינת כדורים עם שומר ראש", אמרה כהן.

"זו הייתה מדינה כל כך שונה ממה שזכרתי. אנשים שהיו להם בתים ששווים מיליוני דולרים עזבו כי הם פחדו. ונצואלה הייתה פעם אחת המדינות העשירות בעולם ועכשיו משפחות שהיו בעבר מהמעמד הבינוני מחפשות אוכל בפח האשפה".

עוד סיפרה כהן לאתר JTA: "יש תורים על גבי תורים, כאלה שאי אפשר לדמיין, רק כדי לקבל כיכר לחם אחת. אם יש לך נעליים יפות, הם לא רק ישדדו אותך, הם יהרגו אותך ואז ייקחו את הנעליים. כשהייתי על המטוס בדרך חזרה, הייתה לי תחושה של הקלה כזו".

כמו אלפי יהודים ולא יהודים מוונצואלה, כהן לא חזרה למולדתה בעשור האחרון. בשנת 1990, ונצואלה הייתה ביתם של 25,000 יהודים. כיום, פחות מ-4,000 נותרו. רבים עברו לארה"ב, לישראל ולמדינות דוברות ספרדית כמו קולומביה, פנמה, מקסיקו וספרד.

בנאום סוער בשנת 2006, הוגו צ'אבס מי שהיה אז הנשיא, גינה את ישראל על המלחמה עם חיזבאללה בלבנון, וכינה אותה "שואה חדשה" נגד הפלסטינים והלבנונים. שלוש שנים לאחר מכן, הוא ניתק באופן חד צדדי את הקשרים עם ישראל ונתן לשגריר ישראל 72 שעות לעזוב את המדינה.

צ'אבס הגביר את הרטוריקה שלו נגד ישראל, וכינה אותה מדינה רצחנית. כלי התקשורת הרשמיים הלכו בעקבותיו וקראו לחרם על עסקים יהודיים מקומיים אלא אם כן יגנו את ישראל בפומבי.

"כשצ'אבס עלה לשלטון, הוא שנא את ישראל ושנא את אמריקה", אמרה כהן. "הוא אהב את קובה, איראן, רוסיה וסין. הם הפכו לחברים הכי טובים, רצו סוציאליזם וקומוניזם. המדינות האלה לא היו טיפשות. הן ידעו שהן יכולות להשיג נפט יחד עם כל העושר".

"ונצואלה הייתה אחת הידידות הגדולות ביותר של ישראל, אך כל זה השתנה במהירות עם צ'אבס ונמשך עם מדורו. מדורו חגג את ה-7 באוקטובר 2023, כאשר ישראל הותקפה על ידי מחבלי חמאס וקרא 'שחררו את פלסטין'".

החוויות היו דומות עבור מלכה לוי, תושבת יוסטון, שנולדה בעיר השנייה בגודלה בוונצואלה, מרקאיבו. סבא של לוי, יצחק גלרוד, היה אחד ממייסדי הקהילה היהודית במרקאיבו.

"ביתו היה בית הכנסת ומקום התפילה הראשון במרקאיבו בשנות ה-20", אמרה לוי לאתר JHV. "הקהילה היהודית בוונצואלה הייתה יהודית מאוד. היינו יהודים ונצואלים. לא ונצואלים יהודים".

לוי עברה ליוסטון בשנת 1979, והיא עצובה מנפילת ארצה בשני העשורים האחרונים. "במרץ 2013 נסעתי לוונצואלה לאחר שאבי פונה לבית החולים", אמרה לוי. "כשהגעתי עם הדרכון האמריקאי שלי, איש ההגירה הכניס את שמי למערכת ואמר שבפעם הבאה שאנחת בוונצואלה, לא יורשה לי לעזוב את המדינה".

אביה של לוי נפטר בשנת 2015 בתקופת משטרו של מדורו. "לא יכולתי לנסוע לוונצואלה כדי לקבור אותו ולהיות עם משפחתי", אמרה לוי. "זה היה עצוב מאוד".

היא מאשימה את מערכת הבריאות ההרוסה בוונצואלה במותו של אביה ודואגת לאמה, המרותקת כיום למיטה, המתגוררת עם אחיה במרקאיבו. "אחיין אמר שאבי נפטר בבית החולים בגלל השלכות ישירות של רשלנות רפואית שיטתית וקריסה מוחלטת של תשתית הבריאות".

"בכל פעם שהיה צריך ללכת לבית החולים, היה צריך לארוז מצעים, כריות וציוד רפואי, כמו מקלוני ניקוי ואלכוהול. הוא היה צריך להביא את זה לשם כי לא היה. מותו של אבי היה ניתן למניעה אם שירותי הבריאות היו טובים יותר".

כמה שנים לאחר מותו, האנטישמיות הפכה גלויה במלואה, כאשר קברו של אביה הושחת ומצבתו נגנבה. "הם בזזו את בית הקברות ולקחו את המצבות משתי סיבות - אחת משום שהן היו יהודיות ושתיים משום שהן היו משיש וגרניט והם יכלו למכור אותן כמשטחי עבודה. זה היה מאוד כואב".

לוי אמרה שבני משפחתה היו גם קורבנות של הפקעה בלתי חוקית של אדמתם על ידי הצבא הוונצואלי תחת משטר צ'אבס - ללא כל צורה של פיצוי. "כאשר אבי ניסה לטפל בתפיסה זו, אנשי צבא הודיעו לו שאם אי פעם יחזור לרכוש, הוא יישרף חי", אמרה לוי. "זה אילץ אותנו לנטוש את רכושנו החוקי תחת איום של אלימות קיצונית".

היא סיפרה מה עלה לה בראש כששמעה את החדשות על לכידתו של מדורו: "הדבר הראשון שעלה לי בראש היה ברוך השם, אני אוכל לנשק ולחבק את אמא שלי עוד פעם אחת", אמרה לוי. "אנחנו כמהים לזה כבר יותר משני עשורים. זה צדק לוונצואלה. זה צדק לאלה שחיים בוונצואלה ולאלה בגלות. זה צדק לכולם".

"לכידתו של מדורו סימנה את תחילתה של תקופה חדשה - ונצואלה חופשית". לוי מאמינה שדרכה של ונצואלה חזרה לשגשוג צריכה להיות בשלושה שלבים: "לייצב את המדינה, להיפטר לחלוטין מהמשטר הישן ולהביא אנשים וכסף להשקעה", אמרה לוי.

"תעשיית הנפט הוונצואלית הצליחה ביותר כשהיא עבדה עם אמריקאים לפני צ'אבס. הם צריכים להביא אמריקאים כדי ללמד את המהנדסים הוונצואליים למקסם את הייצור ולעצור את השחיתות".

כהן הסכימה עם הדברים: "אנשים מודאגים מכך שארה"ב תיקח את הנפט, אבל הם לא מבינים שהנפט כבר נלקח על ידי סין, רוסיה, איראן וקובה. הפעם היחידה שוונצואלה הייתה משגשגת הייתה כשכל חברות הנפט האמריקאיות עבדו איתן. ואז צ'אבס העיף אותן".

גם לוי וגם כהן יודעות שיידרש סבלנות שוונצואלה תמצא את דרכה חזרה לשגשוג, אבל לשניהם יש תקווה שהמדינה שהם אוהבים תחזור. "אנשים פשוט צריכים להיזהר עד שהדברים יחזרו לנורמליות. אם אנשים יתפסו חוגגים, הם יפגעו קשות ויקחו אתכם לכלא. אתם לא מתעסקים עם אנשים רגילים. אתם מתעסקים עם פושעים והם אנשים נוראיים", אמרה כהן.

"למרות שאנשי ונצואלה לא יכולים לחגוג ברחוב, אני לא מכירה ונצואלני אחד שלא קופץ לתוך נשמתו. יש צד של ונצואלה שאנשים לא מכירים אבל אני מקווה שיראו שוב בקרוב", אמרה כהן.

"ונצואלה כל כך יפה - קראקס 23 מעלות צלזיוס כל השנה. המדינה מלאה בנפט ויהלומים כמו שאין בשום מקום אחר. בוונצואלה יש יותר קפה מאשר בקולומביה ויותר סוכר מקוסטה ריקה. ונצואלה היא לא רק ארץ עשירה מאוד, אלא שהיא מדינה יפה. אולי לא אראה אותה שוב בחיי, אבל אולי הנכדים שלי יזכו לראות אותה יום אחד".