מצמרר: האמא הצליחה לחטוף את ילדיה מזרועות אנשי הנוחבה

ד"ר עדי שהם, פסיכולוגית שהתמחתה בטיפול בטראומה, נחטפה מקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר והושבה בעסקה הראשונה. היא נחטפה יחד עם אמה ושני ילדיה הקטנים, יהל ונווה, ובעלה שנחטף בנפרד, טל שהם, שרד בשבי 505 ימים לפני ששוחרר בינואר 2025.

בריאיון לרוני קובן בתוכנית "פגישה" בכאן 11, היא מספרת על הסיבה מאחורי שתיקתה כבר יותר משנתיים. איומים טלפוניים שקיבלה מחמאס אחרי ששבה, וחשש מפני פגיעה בטל שהם. התוכנית תשודר במוצאי שבת אחרי החדשות.

"בהתחלה מאוד פחדתי לדבר. גם כשעוד היינו בעזה, השובים ממש עשו לנו כל מיני סימולציות של מה אנחנו אמורות להגיד, והיה לי ברור שאלו דברים שאני לא מעוניינת להגיד. גם אחרי שחזרתי, ממש קיבלתי הודעות וטלפונים שמאיימים על החיים של טל".

ב-Ynet דווח כי לטלפון הראשון שקיבלה מחמאס, היא מספרת שענתה. "ראיתי מספר מחו"ל. אחר כך כבר לא עניתי, וקיבלתי וואטסאפים של איומים על החיים שלו. מאוד פחדתי שאם אני אגיד דבר לא נכון או דבר מכעיס, זה יתנקם בו. היום אני במקום שאני מרגישה שאני רוצה לספר את הסיפור שלי, שלנו. אני רוצה לקחת בעלות על הסיפור שלי".

היא מספרת על רגעי החטיפה שלה ושל ילדיה - ועל הרגע הדרמטי שבו הצליחה לחטוף אותם מזרועות אנשי הנוחבה שלקחו אותם ממנה. "אני מרימה את הראש, ורואה את יהל כמו 20 מטר לפניי. מחזיק אותה חמאסניק, כמו שמחזיקים פעוטה. היא הייתה בת 3, היא קולטת אותי מעבר לכתף שלו ומושיטה ידיים אליי, שאני אקח אותה. ברגע הזה לא חשבתי על כלום, רצתי אליה ולקחתי אותה. המחבל משך אותה בחזרה אליו, והתחלתי לצרוח: 'אימא, ילדה, אימא, ילדה'. אני מושכת אותה, והוא מושך, אני מושכת, והוא מושך. די הרבה פעמים ואני צורחת. בסוף הוא שחרר אותה והחזקתי אותה אצלי.

"אני שוב מתחילה ללכת איתה ואני רואה את נווה מצד שני, 10 מטר לפניי, מחזיק אותו מחבל בזרוע והולך איתו. נווה עם הגב אליי, הוא לא רואה אותי, אבל הוא מבועת. ואותו דבר, אני רצה לשם ואני מושכת אותו אליי, ואותו דבר הוא מושך אותו בחזרה ממני. ואני צורחת 'אמא, ילד, אמא, ילד', וככה קרב משיכות. זו הייתה באמת איזו זעקה שבקעה ממני".