הסוד שחיכה 80 שנה בתוך הקיר: הזוג הישראלי נכנס לדירה בקרקוב וגילה אוצר מצמרר
מה שהיה אמור להיות טיול קצר וספונטני הפך למסע מרתק אל העבר הודות לגילוי מסמכים וחפצים נדירים מתקופת השואה בעליית הגג של הסבתה בקרקוב - פולין. את האוצר הבלום הפקידו לשימור ולהנצחה ביד ושם
מסמכים מהשואה שנמצאו בעליית גג בקרקוב צילום: יד ושם
הכול התחיל בהחלטה כמעט אקראית. זוג ישראלי, שחר ורונית פרידמן, נכדתה של קיילה פדר ששרדה את השואה, טיילו בחופשת סוף שבוע בקרקוב והחליטו “לקפוץ” לראות את הבניין שבו חיה והסתתרה סבתה של רונית עם משפחתה בזמן המלחמה. כשהגיעו למקום, הם שמעו רעשי שיפוצים ועקבו אחרי הקולות עד שמצאו את עצמם מחוץ לדירה של הסבתא בקומה הרביעית.
הדלת הייתה פתוחה, והם מצאו את עצמם מול פועלי בניין ששוברים קירות ומפרקים רצפות. בעזרת תרגום בטלפון סיפרו להם שהמשפחה שלהם גרה כאן בעבר – ואז שמעו משפט ששינה את המשך הטיול: אחד הפועלים סיפר כי במהלך העבודות נמצאה קופסה ישנה, מוסתרת בתוך הקיר, סמוך לארובה.
כשפתחו את הקופסה, נדהמו לגלות אוצר משפחתי: מסמכים מקוריים מתקופת השואה הכוללים תעודות לידה ונישואים, גיליונות ציונים, אישורי עבודה, גלויות ומכתבים מקרובי משפחה שלא שרדו. רונית זיהתה מיד את השמות והפנים של סבתה ובני המשפחה. בין הדפים היה גם מכתב מאחת הדודות שנשלחה למחנה השמדה. לצד הניירות נמצאו חפצים יומיומיים כמו ספל קרמיקה, קערת דגנים, כומתה ובקבוק זכוכית- עדות לחיים, טרם נקטעו, כך דווח ב-Ynet.
הגברים הסתתרו בעליית הגג – הנשים התחזו לנוצריות
אמה של רונית, הלן פלד, שעלתה מארצות הברית לישראל לפני כמה שנים, הכירה מילדות את סיפור ההישרדות של משפחתה. סבה, משה פדר ושני דודיה הסתתרו בעליית הגג של אותה הדירה בקרקוב, בעוד סבתה בלבינה ואמה קרולינה התחזו לנשים נוצריות, כדי לשרוד ולהסתיר את היותן יהודיות. עם זאת, החומר בקופסה חשף פרטים שפלד ומשפחתה לא הכירו.
“כשרואים חותמת דואר משנת 1943 מבינים שזה לא סיפור, זה חיים אמיתיים” אומרת פלד. “פתאום עולות אצלי שאלות שלא העזתי לשאול: איך לא הלשינו עליהן? איך סבתא שלי חיה כל יום בתחפושת?”.
את תכולת הקופסה שפרטיה מתפוררים, מוכתמים בפיח שחור ובסימני מים, מסרה פלד ליד ושם, במסגרת פרויקט “לאסוף את השברים”, במטרה להנציח את סיפוריהם של הקורבנות והשורדים באמצעות הפריטים השונים.
במעבדות השימור החדשות במשכן האוספים ביד ושם, החלו במלאכת שימור הנייר בעדינות המתבקשת: הם החלו לנקות את הפיח, לתקן את הקרעים ולחזק דפים מתפוררים. “המטרה היא לא להחזיר את הפריט למצב חדש, אלא לאפשר לו להמשיך להתקיים כפי שהוא" מסביר יובל סיטון, ממעבדת שימור הנייר ביד ושם. “בעידן שבו אפשר לזייף הכול בבינה מלאכותית, מקור אמיתי הוא דבר שאין לו תחליף".
עבור פלד, הידיעה שהמסמכים יישמרו לדורות הבאים היא סגירת מעגל. “ההורים שלי תמיד איתי” אומרת. “ועכשיו גם הקולות שלהם והכתב שלהם נשארים”. מה שהתחיל כביקור תיירותי קצר, הפך לגילוי שמוסיף פרק שלם לסיפור השואה ומזכיר עד כמה ההיסטוריה עוד חבויה, לפעמים ממש בתוך הקירות.
