חרף איומי החרדים: הכנסת תידרש לאשר היום את תקציב 2026
באיחור של שלושה חודשים ובלוחות זמנים דחוסים במיוחד, הממשלה מבקשת להעביר את התקציב בקריאה ראשונה. מאחורי הקלעים מתנהל מו״מ קדחתני עם הסיעות החרדיות סביב חוק הגיוס, בעוד המשק משלם את מחיר הדחייה - בקיצוצים, בגזירות ובהיעדר מנועי צמיחה
מליאת הכנסת צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90
הכנסת צפויה לאשר היום (שני) בקריאה ראשונה את תקציב המדינה לשנת 2026 ואת חוק ההסדרים, במהלך שנעשה תחת לחץ זמן חריג ובצל משבר פוליטי מתמשך. הממשלה נדרשת להשלים בתוך כחודשיים בלבד את הליך החקיקה כולו, כדי לעמוד במועד החוקי ולהימנע מפיזור הכנסת והליכה לבחירות.
עד לרגע האחרון פועל ראש הממשלה בנימין נתניהו לשכנע את חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות לתמוך בתקציב. ללא קולותיהם, אין לקואליציה רוב. בלב המחלוקת עומד חוק הגיוס, כאשר התקציב משמש מנוף הלחץ המרכזי של הסיעות החרדיות על הממשלה.
לעת עתה מסתמן כי החרדים יסכימו לתמוך בתקציב בקריאה הראשונה, אך הם מותירים איום מפורש להפלתו בהמשך אם לא יחוקק חוק גיוס לשביעות רצונם בזמן הקרוב.
מאז תחילת השנה מתנהלת המדינה בתקציב המשכי, מצב חריג המגביל את פעילות משרדי הממשלה להוצאה חודשית של אחד חלקי שנים-עשר מתקציב 2025. לפי החשב הכללי, רו״ח יהלי רוטנברג, מדובר בפער מצטבר של כ־55 מיליארד שקל, שפוגע ביכולת המשרדים לקדם תוכניות, לגייס עובדים ולהוציא לפועל פרויקטים חדשים. באוצר כבר הנחו את המשרדים להיערך גם לתרחיש של נפילת הממשלה והמשך ניהול המדינה תחת תקציב מיושן עד לסתיו.
תקציב 2026 צפוי לעמוד על כ־660 מיליארד שקל, הגבוה בתולדות המדינה, עם גירעון של 3.9%, שעשוי לגדול אם ייענו דרישות מערכת הביטחון לתוספת של מיליארדי שקלים מעבר ל־112 מיליארד שכבר נכללו. חרף היקפו, התקציב כמעט ואינו כולל השקעות משמעותיות לצמיחה לאחר שנתיים של מלחמה. תחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והתשתיות אינם מבשרים על שינוי כיוון, ובמקביל נרשם קיצוץ של כ־3 מיליארד שקל בתקציבי השיקום ומנהלת תקומה.
לצד זאת, בניגוד להצהרות ראש הממשלה ושר האוצר בצלאל סמוטריץ’, התקציב כולל שורה של העלאות מסים וגזירות שימשיכו גם בשנת 2026: מס חדש על קרקעות המיועדות לבנייה, מס על סיגריות אלקטרוניות, מס על הבנקים, הקפאת מדרגות מס ההכנסה ונקודות הזיכוי, העלאת דמי הביטוח הלאומי והשארת המע״מ על 18%. לפי הערכות באוצר, צעדים אלו יגרעו כ־800 שקל בחודש ממשפחה ממוצעת.
חוק ההסדרים, אף שצומצם יחסית בשל קוצר הזמן, כולל 38 רפורמות ושינויים מבניים ושבעה פרקים של שינויי מס. במקביל, ולנוכח העובדה שישראל מצויה למעשה בשנת בחירות, שולבו בתקציב גם הקלות סלקטיביות, בהן ריווח מדרגות מס למעמד הביניים, שחלקן מותנות באישור הגזירות.
בצד ההוצאות נרשמות עליות חדות בתקציבי הביטחון, החינוך, הבריאות והביטחון הלאומי, אך גם גידול משמעותי בתקציבי משרדים שנתפסים כקואליציוניים ופוליטיים. תקציבי רשתות החינוך החרדיות, משרדי ההתיישבות, התפוצות, ירושלים והנגב והגליל גדלים בעשרות ומאות מיליוני שקלים, לצד זינוק בתקציב משרד ראש הממשלה, שנועד בין היתר למימוש הסכמים קואליציוניים עתידיים.
