הלכה שבועית: חובת השינוי בפעולות של חילול השבת עבור חולה

חובת השינוי בפעולות של חילול השבת עבור חולה

נושאי השיעור

חולה שאין חשש של סכנה אם נשנה את פעולת חילול השבת עבורו האם חייבים לשנות את אופן הפעולה • האם החומרה בדין יולדת היא אף בכל חולה או שיש לחלק • בתי החולים שפוסקים כדעת האשכנזים ומקילים כנגד דעת הרמ''א ועוד יותר מדעת השו''ע • אלו חולאים צריך לחלל שבת מיד ללא חשש • נפילה על הגב • ילד שננעל בחדר • תינוק עם חום גבוה • צידת דגים כדרך אגב עם הצלת תינוק מנהר • האם מותר לכוון לפעולה נוספת שכרוכה באותו איסור שבת.

חובת שינוי בחולה

ראינו בשיעורים הקודמים שבכל מקרה של חולה שיש בו סכנה, יש לעשות את כל צרכיו של החולה לצורך רפואתו. היום נראה מה הדין במקרה של חולה שצריך לחלל שבת עבורו, אלא שניתן לבצע את הפעולה בשינוי, האם חובה לעשות את החילול שבת בשינוי או שאפשר לעשותה כדרכה.

שינוי כשאין סכנה

זה ברור שאם יש צורך בעבודה מהירה עבור חולה בשבת, וכל שינוי יגרום לעיכוב שעלול להוביל לסכנה, עושים את המלאכה כדרכה ללא כל שינוי כלל. אלא שהשאלה מתעוררת כאשר ניתן לעשות כל דבר בשינוי מבלי שהדבר יביא לידי סכנה, האם גם אז יש להעדיף את השינוי או שניתן לעשות את המלאכה ללא כל שינוי כיון שהדבר בא לצורך רפואת החולה.

דין יולדת

הרמב"ם (בפרק ב' מהלכות שבת הלכה י"א) פוסק לגבי דין יולדת בשבת, דכל מה שאפשר לשנות משנין בשעת הבאה כגון שתביא לה חברתה כלי תלוי בשערה ואם אי אפשר מביאה כדרכה. המגיד משנה מביא שם את דברי הרמב"ן בספרו תורת האדם דסבר דיש ללמוד מדברי הרמב''ם מדין יולדת לכל צורכי חולה שיש בו סכנה, שאם מבצעים מלאכה עדיף לעשותה בשינוי כך שלא יתחייבו בחילול שבת, ורק אם אי אפשר לשנות, עושים כדרכו כדי שלא יתעכבו בצרכי החולה כלל.

דין חולה שונה מדין יולדת

המגיד משנה חולק על דעת הרמב"ן, ומסביר שלפי שיטת הרמב"ם שבת נחשבת כיום חול לכל דבר כשמדובר בחולה שיש בו סכנה. המשמעות היא שכל מה שעושים ביום חול עושים בשבת באותו האופן ובלי שינוי. ומבאר שאין חובת שינוי חלה בחולה שיש בו סכנה, אלא רק ביולדת. הסיבה לכך שמחמירים ביולדת היא מכיון שצירים ולידה הם דרך העולם ודבר טבעי ולא מחלה, ובנוסף הסכנה בלידה אינה שכיחה כמו במחלות אחרות, הלכך החמירו לעשות שינוי במידת האפשר. לעומת זאת, בחולה שיש בו סכנה מחמת מחלה לא החמירו, ועושים את כל צרכיו כרגיל.

דעת השולחן ערוך

ה'שולחן ערוך' בסימן שכ"ח סעיף יב' (כותב כפי שיטתו, שהיא תמיד כדעת הרמב"ם). שכאשר מחללים שבת לצורך חולה שיש בו סכנה, אין צורך לעשות את המלאכה בשינוי ואין עניין להעדיף עשייה על ידי נשים או קטנים, אלא הדבר נעשה על ידי ישראל גדולים וצדיקים. ובדבריו לא הזכיר כלל את עניין השינוי.

פסק הרמ''א

הרמ"א מביא את שיטת היש אומרים שאם ניתן לבצע את המלאכה בשינוי מבלי שזה יגרום לעיכוב, יש לעשות זאת בשינוי. הרמ"א ממשיך וכותב שאם ניתן לעשות את המלאכה על ידי אינו יהודי ללא עיכוב, עדיף שיעשה ע''י גוי ולא ע''י יהודי.

מחלוקת

הנה כאן מחלוקת בין הרמ"א לבין השולחן ערוך. לפי השולחן ערוך אין להיעזר בגוי ואין לעשות בשינוי אלא פועלים כרגיל כמו ביום חול. והטעם לכך הוא החשש שאם יתרגלו לעשות על ידי גוי, אנשים עלולים להסס במקרה שבו אין גוי זמין, ודבר זה עלול להוביל לפיקוח נפש. כך גם לגבי נשים וקטנים, קיים חשש שאם יראו שהם אלו שעושים את המלאכה, יחשבו שזה בגלל שאין כאן סכנה אמיתית ויבואו לחשוש שלא לעשות. אמנם זה ברור שאם הגוי או האישה מומחים יותר, שעדיף שהם יבצעו את המלאכה.

דעת הרמ''א

אמנם הרמ"א בשיטת ה'יש אומרים' לא חושש לחששות הללו. ולכן פסק שבכל מקום שאפשר לשנות או לבצע את המלאכה על ידי גוי, עושים זאת ולא חוששים שמא הדבר יביא לידי מכשול בעתיד. נמצא שהרמ"א מצריך שינוי יותר מהשולחן ערוך.

רק פעולות לצורך החולה

אלא שגם לדעת ה'שולחן ערוך' שכותב לעשות פעולות כרגיל בשבת עבור החולה מבלי לחפש שינויים, הכוונה היא אך ורק לדברים שהם צורך החולה ממש. אבל פעולות שאינם לצורך החולה ממש, ודאי אסור לעשותם בשבת כלל.

להלכה

להלכה נקטינן לבני עדות המזרח כדברי השו''ע שלא מחפשים שינויים אלא מחללים שבת אפילו ע''י גדולי ישראל. ואף לדברי הרמ''א שהביא דעת היש אומרים שצריך לשנות במלאכות, כל זה רק במקום שבו הדבר אפשרי ואינו גורם לעיכוב מסוכן. אבל כגון במצב שיכול להיגרם נזק כתוצאה מעיכוב ושינוי, אין להמתין כלל ויתנהגו כבימי החול. בסיכום הדברים נמצא שהרמ"א מחמיר יותר מה'שולחן ערוך' לגבי שינוי.

המציאות בבתי החולים

הדגש על חומרת שיטת הרמ"א חשוב לנו מכיון שהמציאות כיום בבתי חולים, היא הפוכה, מבצעים מלאכות ללא שינוי כלל. וגם בבתי בחולים החרדים נוהגים בקלות. הדברים צריכים להיאמר ולהיכתב בפירוש כדי לעורר לשינוי המצב. הרי שם הולכים לפי פסקי האשכנזים, והם דווקא מחמירים יותר בנקודה זו, אך בפועל לעיתים נראה שעושים ככל העולה על רוחם בלי קשר למקורות ההלכה. לצערנו הדבר גם נמצא בבית החולים מעייני הישועה שהוא אמור לשמור על ההלכה מכל משמר, וכל מאושפז סומך על מה שאומרים לו הרופאים והאחיות, ולצערנו בפועל אין עושים בשבת לפי ההלכה וכמו שאבאר.  

שגרת הבדיקות בשבת כביום חול

לדוגמה, בבתי החולים וגם בבתי החולים החרדים. כשאשה באה למחלקת נשים, כחלק משגרת הבדיקות, מבצעים גם בדיקת אולטרסאונד מדי פעם כדי לעקוב אחרי מצב העובר, ואף כשאין שם סכנה כלל אלא רק צורך בביקורת ובהשגחה. במקרים כאלו הכל תקין והאישה נמצאת תחת השגחה של עשרים וארבע או ארבעים ושמונה שעות. מצב כזה אינו נחשב סכנה אלא רק צורך במעקב. מדי פעם בודקים מה מצב הילד. לפני שבועיים או שלושה הגיעה אישה למחלקה, ובשעה ארבע אחר הצהריים רצו לבצע לה בדיקת אולטרסאונד, למרות שכבר עשו לה חמש פעמים קודם לכן והכל היה תקין. הסיבה לכך הייתה נוהל טכני בלבד, כי בשעה ארבע עושים לכולן בדיקה כזו. האישה הסבירה שבעוד שעה יוצאת השבת, אך אמרו לה שזהו הסדר במקום. במקרה כזה שאין בו שום דחיפות או סכנה, לא מובן מדוע יש לבצע את הבדיקה דווקא בשבת. מי שיש לה סכנה ודאי שצריך לבדוק אותה כל הזמן, אבל במקרה שאין בו סכנה, אין סיבה לעשות זאת.

אף מדרבנן אסור

צריך להבין שאמנם אולטרסאונד נחשב איסור דרבנן בלבד, אך גם איסור כזה אין לעשות ללא צורך של פיקוח נפש או דחיפות. בהלכה מובא שאם יודעים שהחולי יכול להמתין, יש להמתין ולא לעשות את המלאכה בשבת.

אם יכול להמתין

ה'שולחן ערוך' (בסימן ש"ל סעיף ד') כותב שמכה של חלל אינה צריכה אומדן של בקיאים, ואפילו אם החולה לא אומר כלום, עושים לו כל מה שרגילים לעשות בחול. עם זאת, הוא ממשיך וכותב שאם יודעים ומכירים באותו חולה שיכול להמתין ואין צורך בחיפזון, אסור לחלל עליו את השבת למרות שמדובר במכה של חלל.

אין לחלל שבת

והנה האישה הייתה מאושפזת והכל היה בסדר, והרופאים רק רצו להשאיר אותה שם ליתר ביטחון כדי לראות שלא מתפתח משהו. זהו מצב של סכנה עתידית שאולי תבוא, אך לפי ההלכה, אם בקיאים ויודעים שהחולה יכול להמתין עד מוצאי שבת, אין לחלל עליו את השבת. המשנה ברורה (שכח סקט''ז) מבאר שאם הרופאים בקיאים ויודעים שהחולה יחזיק מעמד בלי נזק עד הלילה, יש להמתין למוצאי שבת.

חיפוש חולה הכרוך באיסור שבת

הדבר קורה גם בקבלה של בתי החולים. כאשר אדם בא לבקר חולה בבית חולים ומבקש לדעת איפה מאושפז פלוני, הפקידה היהודייה מקלידה ומחפשת במחשב. אם הייתה זו פקידה שאינה יהודייה עוד היה אפשר לדון בכך, אבל מי התיר ליהודייה לכתוב ולחלל שבת על איסורי דרבנן כשאין בכך שום צורך לחולה. המבקר ששואל ומקבל תשובה על ידי כתיבה במחשב נמצא מסייע לדבר עבירה. לעיתים אומרים שההקלדות האלו הן צורך דחוף בגלל בלבולים שקרו בעבר, כמו לפני ניתוח שבו בודקים היטב את זהות החולה. בבדיקה כזו של פיקוח נפש ודאי שיש היגיון, אבל להקליד כל הזמן תאריך לידה, משקל ושעה, אלו דברים שאינם נוגעים להצלת חיים. שהרי זה לא משנה אם התינוק שוקל שלושה או חמישה קילו לעצם הטיפול בשבת. הכתיבה הזו נעשית כביום חול רגיל ללא שום שינוי וללא צורך אמיתי.

מעלית שבת זה אסור

הפלא הוא שדווקא בדברים הללו הבתי חולים מקלים, אבל מעלית שבת לא מוכנים להתקין שם. הטענה שלהם היא שאם תהיה מעלית שבת, השבת תיראה כעקורה. לא ברור מאיפה הגיעו הרעיונות הללו שרק מכשילים את הציבור. כשאדם רוצה לעלות במעלית ואומרים לו לבקש מגוי, הוא מכשיל את עצמו. גם אם הגוי לוחץ על הכפתור, המעלית היא מעלית רגילה והאדם שנכנס אליה גורם בעצמו להפעלת מערכות חשמליות, וזהו איסור ללא צורך. כל מיני המצאות חסרות טעם עלו על לבם של אנשים. החשש שמא המבקרים יבואו לזלזל בשבת גרם להם להחמיר במקום אחד ולעקור את ההלכה במקום אחר. כאמור, ראינו שהרמ"א מחמיר מאוד בדרישה לשינוי ובצמצום חילול השבת, ולכן לא מובן מדוע בבתי החולים מקלים כל כך וצריך למחות על כך.

מכה של חלל

יש לנו דין נוסף והוא מכה של חלל. ה'שולחן ערוך' (שכח ס''ד) פוסק שמכה של חלל אינה צריכה אומדן של מומחים, ואפילו אם אין שם בקיאים והחולה עצמו אינו אומר דבר, מחללים עליו את השבת ועושים את כל צרכיו.

נפילה על הגב

מכה של חלל היא מכה שמתרחשת בתוך חלל הגוף. אדם שקיבל מכה כזו נמצא במצב של סכנה גם אם כלפי חוץ לא רואים פציעה או דם. למשל, מקרה שקרה לפני כמה שנים בבית החולים מעייני הישועה, שם אדם חיפש  עזרה לבנו בן השלוש שנפל על הגב מגובה רב ולא היה יכול לזוז. נפילה כזו על הגב מעוררת חשש לפגיעה באיברים פנימיים, וזהו בדיוק המצב המוגדר כמכה של חלל. כיוון שלא יודעים מה קורה בתוך הגוף, ייתכן שיש שם סכנה גדולה.

אין צורך בשאלות

באותו מקרה אמרו לו הרופאים לנסוע עם נהג גוי לבית החולים שניידר. האב לא ידע אם הדבר מותר ובא לשאול. התשובה לכך ברורה, מדובר במכה של חלל ויש חובה ללכת להיבדק מיד. אם יש גוי זה טוב, אבל גם אם אין גוי מחללים את השבת ונוסעים מהר כי מדובר בפיקוח נפש. ולכן היה צריך להעלות אותו למונית ולשלוח אותו לטיפול ללא שום עיכוב.

יכול להוזיז אבר פנימי

לעיתים אדם מקבל מכה חזקה בבטן או בגב והוא מרגיש טוב באותו רגע, אך העוצמה של המכה או ההדף עלולים להזיז איבר פנימי או לגרום לנזק פנימי שלא נראה לעין. במקרים כאלו הסכנה עלולה להתפרץ רק אחרי כמה שעות, למשל כשהחולה מתחיל להקיא. לכן לפי ההלכה אמרינן שבמכה של חלל לא צריך לחכות לרופאים מומחים ולא צריך לשאול את החולה אם הוא מרגיש צורך בטיפול. ברגע שיש חשש למכה כזו, פועלים מיד ומחללים את השבת.

מכה בשיניים

ה'שולחן ערוך' פוסק (בסעיף ג') שכל מכה שנמצאת מהשיניים ולפנים, כולל השיניים עצמן, נחשבת מכה של חלל ומחללים עליה את השבת. הדבר אמור במקרה שבו התקלקל אחד האיברים הפנימיים מחמת מכה או פצע וכדומה, אך על מיחושים קלים בלבד אין מחללים את השבת. הרמ"א מוסיף בהגהה שמי שסובל מצער רב בשן וצריך לעקור אותה, יכול לומר לאינו יהודי לעשות זאת.

כאב עמוק מעורר חשש

ההגדרה של מכה של חלל כוללת את חלל הפה והאיברים הפנימיים. לא מדובר רק במכה חיצונית שאדם קיבל, אלא גם במצב שבו האיברים הפנימיים סובלים מכאב עמוק שלא ידוע מה מקורו. אם מדובר במיחוש קל שאין בו שום ספק סכנה, לא מחללים את השבת. אך אם זה כאב עמוק שמעורר חשש שמשהו בגוף השתבש, זה נחשב למצב של סכנה.

לחצים בחזה

לדוגמה, כאב שיניים שנובע מחור רגיל בשן אינו נחשב למצב דחוף. לעומת זאת, אם לאדם יוצא פתאום דם מהשיניים ללא סיבה נראית לעין, זוהי תופעה משונה שמעידה שמשהו בפנים התקלקל. במקרה כזה מדובר במכה של חלל ומחללים את השבת. הדין של מכה של חלל שאינה צריכה אומדן תקף גם כשיש מכה וגם כשמזהים קלקול פנימי ללא מכה. אם אדם מרגיש כאב פנימי עמוק מאוד, או למשל לחצים בחזה שעלולים להעיד על בעיה בלב, מדובר בסימנים של פיקוח נפש. במצבים כאלו חייבים להתאשפז ולעשות בדיקות מיד ואין להמתין למוצאי שבת, כי כל בעיה באיברים הפנימיים נחשבת לסכנת נפשות.

נשכו כלב שוטה

וכן כותב השולחן ערוך (בסעיף ו'), מכה שעל גב היד ושעל גב הרגל. (אני לא יודע, אולי זה שטף דם פנימי), וכן מי שבלע עלוקה, וכן מי שנשכו כלב שוטה, או אחד מזוחלי עפר הממיתים. אפילו ספק אם ממית אם לאו, מחללים עליו את השבת וזה מכה של חלל, מחללים את השבת. עוד פוסק השו''ע (סעיף ז'), מחללים שבת על כל מכה שנעשית מחמת ברזל.

חום גבוה

הנה כל דברים אלו שקורים לחולה, ואינני יודע מנין הם הגיעו ומהי סיבת הגעתם, מותר לחלל עליהם שבת. ולכן אדם שנמצא עם חום גבוה ואינו יודע מנין זה הגיע אליו, מותר לו לחלל את השבת. שהרי החום מעיד על בעיה פנימית שהולכת ומחמירה ולכן אם כדי לשכך את חום החולה צריך לחלל שבת, הדבר מותר.

חום גבוה לתינוק

כאשר מדובר בתינוק, חום גבוה נחשב למצב מסוכן. לעומת זאת, אצל ילדים גדולים יותר הדבר נחשב פחות חמור. להלכה אנו נוקטים שבילד עד גיל תשע שסובל מחום נחשב כחולה שאין בו סכנה. בתינוק המצב שונה ומסוכן יותר, גם משום שהוא אינו יכול להסביר מה הוא מרגיש, ולכן חוששים לו יותר.

החום הוא נורת ביקורת

בהמשך נדון בפרטי הדינים של חולה שאין בו סכנה. לגבי אדם מבוגר שהגיע לחום גבוה של ארבעים מעלות, יש לבחון את המקור לכך. אם ברור שהחום נובע מצינון, מבינים את הסיבה להרגשה הרעה. אך אצל תינוק, כשלא יודעים אם החום מגיע מצינון או מחיידק מסוכן, החשש גדול יותר. אם אין סימני צינון והחום עולה, זהו סימן שמשהו באחד האיברים הפנימיים אינו כשורה. הקדוש ברוך הוא ברא בגוף מערכת התראה, בדומה לנורת ביקורת ברכב שמתריעה כשחסר שמן או מים. החום הוא נורת הביקורת של הגוף. לפעמים החום מעיד רק על כך שהגוף זקוק למנוחה, ואז הוא עובר מאליו. אך חום גבוה מאוד הוא אות אזהרה שישנה בעיה פנימית, כמו דלקת ריאות חס ושלום או פגיעה באיברים אחרים. לכן, חום גבוה נחשב לנורת ביקורת שמחייבת בדיקה מעמיקה כדי לגלות מה קורה בתוך הגוף.

אסור להשאיר ילד עם חום גבוה

וגם במקום שהרופאים בדקו וקבעו שמדובר בווירוס, אסור להשאיר ילד או אדם מבוגר עם חום גבוה לאורך זמן. החום אינו טוב לגוף ומזיק לבריאות, ולכן יש לפעול כדי להוריד אותו. לגבי חילול שבת במקרים אלו, יש לבחון מתי הדבר נחשב לפיקוח נפש.

סיבה שאינה ידועה

דוגמה נוספת היא מכה על גב היד. אף על פי שהמכה היא חיצונית ולא בתוך חלל הגוף, קיים חשש שהיא גרמה לשטף דם פנימי, ולכן יש להתייחס לכך ברצינות. בספר "שמירת שבת כהלכתה" מובאים כללים מתי המצב נחשב לחולה שיש בו סכנה. חום גבוה שמלווה בהרגשה רעה מאוד כשהסיבה אינה ידועה, נחשב לחולה שיש בו סכנה. כמו כן, גם חום שאינו גבוה במיוחד, אם הוא נובע ממחלה באחד האיברים הפנימיים כמו ריאות, כבד או לב, נחשב למצב של סכנה כיוון שאנשים רגילים לחשוש בו לפיקוח נפש.

שטף דם פנימי

כך גם לגבי כאב בטן פנימי וחזק שסיבתו אינה ידועה, או כאשר קיים חשש למחלה רצינית. אם אדם מרגיש כאב פנימי עמוק שנותן לו תחושה שמשהו אינו כשורה, הוא נחשב לחולה שיש בו סכנה ומותר לו להיבדק בשבת. גם שטף דם פנימי נכלל בהגדרות אלו של סכנה.

שבר פתוח

מקרים נוספים שנחשבים לסכנה הם שבר פתוח, או שבר בעצמות הארוכות שיש בו תזוזה של העצם. כמובן שכל חשש לשבר בגולגולת או בעמוד השדרה נחשב למצב חמור ביותר. למעשה, כל שבר פנימי בגוף מגדיר את האדם כחולה שיש בו סכנה שחייב להיבדק. הכלל בזה הוא שכל ספק סכנה נחשב כפיקוח נפש ממש. גם פצע עמוק או חתך שנגרם מסכין או מכלי ברזל מחייב טיפול מיידי.

רסיס הגורם לזיהום

בפצעים כאלו קיימות שתי בעיות עיקריות. הראשונה היא החשש שמא נחתך עורק פנימי, והשנייה היא סכנת הזיהום. אם הפצע נגרם מברזל חלוד או שהתלכלך מאדמה, מזכוכית מלוכלכת או מכל דבר אחר, הוא עלול להזדהם. זיהום שלא מטופל כראוי עלול להתפשט לכל הגוף ולהפוך לסכנת חיים של ממש, ולכן חייבים להיזהר מאוד. באותו אופן יש להתייחס לקוץ או רסיס שחדר עמוק מתחת לציפורן, כי הוא עלול לגרום לזיהום פנימי או לשטף דם באזור רגיש.

מכת חום

גם מכת חום או מכת שמש נחשבות למצבי סכנה. במקרים אלו הגוף מתייבש, ולצערנו היו אנשים שמתו כתוצאה מהתייבשות כזו. אדם לא תמיד מרגיש את חומרת המצב בזמן אמת, אבל כשהוא מיובש הוא נמצא בסכנה גדולה.

עקיצת צירעה או דבורה

דין דומה קיים לגבי עקיצת צרעה או דבורה אצל אדם שיש לו רגישות לכך. בדרך כלל עקיצה כזו אינה מסוכנת לאדם רגיל, אבל אצל אדם רגיש התגובה יכולה להיות קשה מאוד. היה מקרה של אדם שנעקץ וכל גופו התנפח עד שנזקק לאשפוז בבית חולים.

ילד נעול בחדר

מקרה אחר שקורה לפעמים הוא שילד קטן נמצא בתוך חדר והדלת ננעלת. הילד לא יודע איך לפתוח את הדלת, הוא נשאר לבד בפנים ומתחיל לצרוח מרוב פחד. אם החדר חשוך, הבעיה חמורה עוד יותר. הפחד הגדול שילד קטן חווה במצב כזה נחשב לסכנה, ולכן הילד מוגדר כחולה שיש בו סכנה. במקרה כזה מותר לעשות הכל כדי לחלץ אותו, כולל לשבור את הדלת או לעשות כל פעולה נדרשת בשבת, כדי שהילד לא יישאר שם בתוך הפחד שלו.

הפחד הוא מסוכן

הרדב"ז כותב שגם אצל יולדת הפחד נחשב כחלק מחולי שיש בו סכנה, ועצם הפחד הזה הוא סכנה ממש. כשמדובר בילד קטן שנמצא בבידוד ובחושך, המחשבה על המצב הזה מביאה לו פחד איום. הפחד הזה מוגדר כחשש סכנה, ואף על פי שזה לא מאה אחוז סכנה ודאית, מחללים על כך את השבת והדבר מותר.

תינוק הזקוק לחלב

לגבי תינוקות הדין קל עוד יותר, כי תינוק וילד קטן מאוד, נחשבים כחולה שיש בו סכנה בכל מצב של שינוי או קושי. בהלכה מובא שאם תינוק רגיל לחלב אמו ורוצים לתת לו חלב אחר, קיים חשש שהוא לא יעכל אותו ותיגרם לו מחלת מעיים. כדי למנוע את הבעיה הזו, מותר לחלל שבת ולהביא לו את המאכל שהוא רגיל אליו. בימינו יש תחליפי חלב רבים ובבתי החולים נותנים אותם לתינוקות כבר מהיום הראשון. נשים רבות נשארות יום נוסף בבית החולים כדי שיוכלו לישון בלילה בזמן שהאחיות מאכילות את התינוק במטרנה או בסימילאק. בדרך כלל אין בזה סכנה כי התינוק מוכן לאכול את התחליפים האלו והכל בסדר. אבל אם התינוק אינו יכול לעכל גם את התחליפים וצריך סוג מסוים של אוכל, הוא נחשב כחולה שיש בו סכנה ומחללים עליו את השבת.

דם מטבורו של תינוק

מקרה נוסף שמחייב חילול שבת הוא תינוק שיצא לו דם מהטבור. זהו מצב של ספק סכנה כשלא יודעים מה המקור לכך. בכל דבר שיש בו ספק לגבי חולה או תינוק, עלינו להזדרז ולעשות את כל מה שצריך בלי שום חשש ובלי להסס שמא מדובר בחילול שבת, אלא פועלים מיד להצלת הנפש.

הזריז הרי זה משובח

ה'שולחן ערוך' כותב (בסעיף י"ג) שמי שמזדרז לחלל שבת בדבר שיש בו סכנה הרי זה משובח. הוא מוסיף שהדבר מותר אפילו אם תוך כדי הפעולה האדם מתקן גם דבר אחר. ולכן פוסק השו''ע שאדם שפורס מצודה כדי להעלות תינוק שנפל לנהר, ובאותה פעולה הוא גם צד דגים, מותר.

צידת דגים בדרך אגב

עלינו לדון אם מותר גם להתכוון לצידת הדגים או רק אם דרך אגב הם גם עלו. הדבר יכול להיות אקטואלי במקרים נוספים. כגון אדם ששובר דלת כדי להוציא תינוק שננעל בחדר, ותוך כדי השבירה הוא חושב להשתמש בחלקי העץ שיפלו לצורך אחר, כמו קיסמים או רהיט כלשהו. הוא עושה את פעולת השבירה ומכוון בפירוש גם להשיג את חתיכות העץ הללו לשימושו האישי. השאלה שנשאלת היא האם כוונה כזו מותרת או אסורה בזמן שהוא עוסק בהצלת נפשות.

דעת הרשב''א אף במתכוון

ה'שולחן ערוך' לא כותב במפורש האם מדובר במצב שבו האדם מתכוון לתוצאה הנוספת או לא, אלא רק אומר שבמציאות הוא מתקן דבר אחר תוך כדי ההצלה, כמו במקרה של המצודה והדגים. לעומת זאת, הרשב"א כותב בפירוש שהדבר מותר גם אם הוא מתכוון לכך. הרשב"א מביא ראייה ממקרה זה למקרה שאדם סוגר את דלת ביתו כדי לשמור על עצמו, ובאותו זמן הוא מתכוון גם לצוד צבי שנכנס פנימה כדי שלא יברח. לשיטתו, גם שם הדבר מותר.

הר''ן חולק

הר"ן חולק על הרשב"א ושואל איך אפשר להתיר זאת. לדעתו מדובר ב"פסיק רישא" ואסור. ומבאר הר"ן שמה שהירושלמי התיר במקרה של המצודה רק בגלל שמדובר בפיקוח נפש. היות שהצלת התינוק היא מצווה גדולה, חכמים הקלו באותה פעולה ואיפשרו לעשותה למרות התוצאה הנוספת. אבל אם לא מדובר במצווה כזו, לא ניתן להקל. כלומר הר''ן מודה לרשב''א שלצורך חולה מותר גם אם מתכוון לדגים. אבל חלק עליו במקרה שאין צורך חולה וכגון בסוגר הדלת בעדו ובעד הצבי שאסור לעשות כן.

דעת המשנה ברורה

המשנה ברורה (שכח סקל''ח) נוטה להחמיר וכותב שהדבר מותר רק אם האדם אינו מתכוון לצידת הדגים או לתוצאה הנוספת. אם הוא מתכוון לכך בפירוש, לדעת המשנה ברורה זה אסור. אולם, ראשונים רבים כותבים שגם אם הוא מתכוון לכך הדבר מותר. כ''כ הבה''ג, וכ''כ בספר הפרדס, וכ''ד הר''ן ועוד, עיין בחזון עובדיה שבת (ח''ג עמ' דש), וזו ההלכה למעשה. הטעם להיתר הוא שחכמים הקלו לצורך מצווה, ומכיוון שמדובר באותה פעולה של הצלה, לא החמירו עליו גם אם הוא נהנה מהתוצאה הנוספת.

דעת הרשב''א חידוש

צריך להבין שדברי הרשב"א הם חידוש גדול. הר"ן מקשה עליו שזה חמור אפילו יותר מ"פסיק רישא" רגיל. הרי "פסיק רישא" מוגדר כמקרה שבו אדם עושה פעולת היתר ולא מתכוון לאיסור, אלא שהאיסור קורה ממילא. כאן מדובר במצב שבו האדם מתכוון בפירוש גם להצלה וגם לצידה, ולכן שאלת הר"ן על הרשב"א היא חזקה מאוד.

שאני פסיק רישא

וכדי לבאר דברי הרשב''א צריך לומר דשאני פסיק רישא מדין הנועל דלתו. דדין פסיק רישא עוסק הוא במלאכת היתר ויצא לו מלאכת איסור, ובמלאכת האיסור אין כלל היתר לפיכך חייב. אולם הכא בפעולת הנעילה שהיא הצידה יש גם היתר והיא הנעילה לצורך עצמו. ולכן בכה''ג מותר. והבן.

הצלת התינוק שונה

ואין להקשות דמאי שנא היתר הצלת התינוק וגם הדגים מדין מרבה בשיעורין שאסור. שהרי הלכה פסוקה בשו''ע (שכח סט''ז) דאם היה צריך החולה לגרוגרת אחת ומצא אחת בעוקץ אחד ושנים בעוקץ אחר, אין היתר אלא לקצור את העוקץ שיש בו גרוגרת אחת ולא זה שיש בו שנים מדין ריבוי בשיעורים. והרי גם כאן מרבה בשיעור שלוקח ברשת גם את התינוק וגם את הדגים ומדוע מותר.

אין עוד אפשרות

ויש לתרץ אחר העיון, דלא דמי זה לזה, דריבוי בשיעורים היינו שיש לפני שתי אפשרויות, ואני דוקא עושה ריבוי וזה אסור. אבל במקרה עם הדגים זה האפשרות שלו דבכל מקרה יעלה גם את הדגים, רק השאלה אם מותר לו גם לכוון לזה או לא. ובמקום מצוה התירו לו גם לכוון. והבן.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל6880466@gmail.co