חבית חומר נפץ על סטרואידים: מי נגד מי במזרח התיכון שמתעצב מחדש?

הפילוגים שקורעים את המזרח התיכון לגזרים כיום אינם חדשים. למעשה, הם עתיקים כמעט כמו ראשית האסלאם, לפני 1,400 שנה.

אבל עכשיו הם מונעים גם מנפט וגז, לאומנות, יריבויות אתניות ומתחים סביב היחסים עם המערב - ומעל הכל, עמדות כלפי ישראל. פסיפס הנאמנויות מורכב, דינמי ובתחילה בלתי חדיר, עם בריתות לא צפויות וגם סכסוכים מרים יוצאי דופן.

ובכל זאת, יש דרך ברורה להבין את הכל. בלב העניין, כמובן, עומדת העוינות האכזרית בין שתי הזרמים העיקריים של האסלאם, הסונים והשיעים. למסורות אלו מערכות משפט שונות, ובעיקר, הן חלוקות בדעתן לגבי אופן ניהול הדת שלהן.

השיעים רואים במנהיגיהם, האייתוללות, חסינים מטעויות וממונים על ידי אללה, ולעתים אף צאצאים של הנביא מוחמד עצמו. לסונים אין היררכיה דתית, הם שופטים כל מטיף על פי מעלותיו.

רוב העולם המוסלמי הם סונים, המהווים את הרוב ברוב מדינות ערב, כמו גם בפקיסטן. בבריטניה, 95 אחוז מהמוסלמים הם סונים.

עם זאת, באיראן , כמו גם בעיראק ובאזרבייג'ן השכנות, הרוב הם שיעים. אוכלוסיות שיעיות גדולות חיות גם בתימן, לבנון, ערב הסעודית ובחריין.

זה לבדו קובע את התנאים למאבק פנימי. וחיוני להבין את הסכסוך המתפתח באזור הנפיץ ביותר הזה.

המהפכה האיראנית של 1979 שהדיחה את השאה לא הייתה רק שינוי פוליטי: היא הייתה השתלטות דתית. ברחבי המזרח התיכון, רוב השיעים ראו באייתוללה חומייני, שעמד בראש הממשלה החדשה בטהרן, את מנהיגם הדתי העליון.

בעיראק, ממשלתו הסונית של סדאם חוסיין חששה מהשלכות של התקוממות שיעית. במלחמה שפרצה לאחר מכן עם איראן, שנמשכה במשך רוב שנות השמונים, נהרגו יותר ממיליון בני אדם. אפילו הסכסוך הקטסטרופלי הזה עלול להתגמד מול המלחמה המאיימת כעת לבלוע את כל האזור.

אז בואו נבחן מה שמתפתח באזור העצום - ממצרים ועד פקיסטן - שכעת הוא טלאי של מדינות המחולקות לשלוש עמדות ברורות: הפרו-איראניות, האנטי-איראניות ואלו ששומרות על ניטרליות.

המשטר האיראני, או מה שנותר ממנו, נלחם על הישרדותו. המשטרה החשאית של משמרות המהפכה האסלאמיים, המונה כ-125,000 איש, שלטה בפחד במשך עשרות שנים, ואינה יכולה לצפות לרחמים אם הרפובליקה האסלאמית תופל.

בחודשים האחרונים הם הוציאו להורג יותר מ-30,000 מתנגדי משטר.

נראה כי האסטרטגיה שלהם, בעלת הסיכון הגבוה, היא אסטרטגיה של הרס כלכלי. מדינות המפרץ בחריין, כווית, עיראק, עומאן, קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות תלויות לחלוטין בשני מקורות הכנסה: יצוא נפט וגז, תיירות מערבית ואנשי עסקים ומימון מהגרים. מלחמה מאיימת להרוס את שני המודלים העסקיים הללו.

אם מיצרי הורמוז וחלקים מים סוף ייסגרו למטענים, משלוחי אנרגיה ודלק יוגבלו – דבר שיוחרף עקב התקפותיה של טהרן על בתי זיקוק. אירופה ובריטניה בפרט צפויות לעלייה חדה במחירי הדלק.

במקביל, עם נהירתם של תושבי המערב לדובאי וליעדי מפרץ אחרים לחופשות, מספר מדינות ערביות ניסו לחדש את עצמן כיעדים תיירותיים חמים. ערב הסעודית, עומאן וירדן כולן יכולות לראות את הפוטנציאל. אבל השאיפות שלהן מתנפצות על ידי טילים ומל"טים.

ב"דיילי מייל" הבריטי ניסו לעשות סדר, ובכתבה שכותרתה "מי שונא את מי במזרח התיכון", מיפו את התומכות באיראן, הנייטרליות והמתנגדות בקרב מדינות האזור.

מי שונא את מי במזרח התיכון?

פרו-איראני

טורקיה

במשך מאות שנים היו האימפריה העות'מאנית הסונית-טורקית והאימפריה האיראנית השיעית אויבות, אך טורקיה זקוקה לגישה לנפט ולגז איראניים. נשיאה, רג'פ טאיפ ארדואן, מתנגד מאוד לישראל וגינה את חיסול האייתוללה. משמעות הדבר היא שטורקיה עם הצבא השני בגודלו אחרי ארה"ב נגד תקיפת איראן. 

לבנון

על פי חוקת לבנון, נוצרים רשאים למנות את הנשיא, מוסלמים סונים את ראש הממשלה והשיעים את יושב ראש הפרלמנט. מבין אלה, חיזבאללה השיעי המיליטנטי הוא גוש הבוחרים הגדול ביותר וגם צבא הפרוקסי של איראן נגד ישראל. אך בימים האחרונים נשמעים קולות בלבנון נגד חיזבאללה.

עיראק

הרוב השיעי בעיראק, המהווה 60% מהציבור, הצביע בעקביות לפוליטיקאים פרו-איראנים. רק לפני חודש, טראמפ איים על עיראק בסנקציות אם ייבחר נורי אל-מאליכי, תומך איראן ותיק, לראש ממשלה. מלבד אהדה דתית כלפי עמיתיו השיעים, עיראק תלויה במידה רבה בחשמל מאיראן. אמריקה ניסתה למנוע מעיראק לשלם מיליארדים לטהרן. 

תימן

קבוצת החות'ים השיעים, החות'ים, שולטים בצפון המדינה המפולגת הזו, השולטת בבירה צנעא. מיקומה של תימן ליד נתיב הספנות העולמי מהאוקיינוס ​​ההודי, דרך ים סוף ועד תעלת סואץ, הופך אותה לרגישה אסטרטגית. במלחמת עזה שלאחר ה-7 באוקטובר, החות'ים השתמשו ברחפנים כדי לתקוף ספנות בניסיון לאלץ את ישראל לעשות ויתורים. ישראל לא ויתרה, אך ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו ויתרו על מאמציהן לדכא את התקפות החות'ים וחתמו על עסקה. זהו סימן רע אם החות'ים יתחילו לירות שוב ברחפנים. 

נייטרליות

מצרים

המדינה המאוכלסת ביותר במזרח התיכון עם 100 מיליון איש רואה את עצמה כמנהיגת העולם הערבי והמוסלמי. למרות שהיחסים עם איראן הפשירו בשנה האחרונה, רבע שלם מתקציב מצרים תלוי בהכנסות מאגרות ספנות בתעלת סואץ ומהלוואות בריבית נמוכה מסעודיה ומאיחוד האמירויות הערביות. אם מדינות המפרץ ייפגעו קשות מהמלחמה באיראן, הן עלולות לקצץ בסובסידיות שלהן למצרים - מה שעלול לגרום לצרות של ממש לקהיר ככל שמחירי הדלק והמזון יעלו. 

עומאן

עומאן, מוקד תיירות יוקרתי, ניסתה לשמש כמתווכת בין איראן לשתי אויבותיה העיקריות, ארה"ב וישראל. כשכנתה הקרובה ביותר של איראן מעבר למצר הורמוז, שאורכה 39 קילומטרים בלבד בנקודה הצרה ביותר, עומאן מודעת מאוד להשלכות הכלכליות של המלחמה. 

פקיסטן

פקיסטן היא בעלת ברית של המדינה הסונית ערב הסעודית. אך בהתחשב במיעוט השיעי הגדול שבה, ממשלת פקיסטן באיסלאמאבאד ניסתה לשמור על יחסים טובים עם טהרן ושלחה את תנחומיה ​​על מותו של המנהיג האיראני, האייתוללה חמינאי, בתקיפה האווירית ביום שבת.

אנטי-איראן

ארמניה

המדינה הנוצרית הקטנה מצפון-מערב איראן נמצאת בין טורקיה לאזרבייג'ן, שתי חברות מוסלמיות מסורתיות הדוברות שפה דומה. מכיוון שמאות אלפי ארמנים חיים באיראן, ארמניה ראתה בה פוטנציאל לחברות עד 2022, אז איראן לא עשתה דבר כאשר אזרבייג'ן ניצחה את הארמנים בסכסוך גבולות. הממשלה פנתה לטראמפ לקבלת תמיכתה. 

סוריה

מאז נפילתו של בעל בריתה של איראן, הרודן השיעי בשאר אל-אסד, בשנת 2024, סוריה התהפכה ב-180 מעלות. המשטר החדש, בראשות פונדמנטליסט סוני לשעבר מאל-קאעידה (אחמד אל-שרע), עוין מאוד את איראן. הוא גילה גישה פרגמטית ביחסיו עם ארה"ב וישראל, מה שהוביל את טראמפ להסיר את הסנקציות. לאחר 12 שנים של מלחמת אזרחים מרה, דמשק מקווה להחיות את מגזר התיירות שלה. 

ירדן

המלוכה הערבית היחידה עם הכנסות מועטות מנפט או גז חיה בשלום עם ישראל מאז 1994 – מה שהוביל להזרמת סיוע אמריקאי, אך עורר את זעמה של איראן. אוכלוסייתה כמעט כולה סונית. תיירות משחקת תפקיד גדול בכלכלה, אך מכיוון שהיא נמצאת מתחת למסלול הטיסה של טילים ומל"טים איראניים בדרכם לישראל, מספר המבקרים צנח. 

אזרבייג'ן

משפחת אלייב השלטת באזרבייג'ן השתמשה בעושר הנפט והגז של ארצם כדי לקנות נשק ישראלי ואפשרה למודיעין הישראלי לפעול בשטחה. עובדה זו הובילה את איראן לראות באזרבייג'ן מדינה עוינת שעשויה לנסות להשתמש בשפה המשותפת שלה, בדתה ובהיסטוריה המשותפת שלה כדי לעורר את 25 מיליון האזרים באיראן למרד, בתקווה לאחד מחדש את שני האזורים דוברי האזרית.

כווית

אמיר כווית סייע במימון מלחמתו של סדאם חוסיין באיראן בין השנים 1980 ל-1988, דבר שאיראן מעולם לא סלחה עליו. מכיוון ששוחררה על ידי אמריקה ב-1991 מידי סדאם חוסיין, המלוכה הכוויתית מאפשרת לארה"ב להשתמש במדינה כבסיס לתקיפת איראן. קיימים מתחים בין האוכלוסייה הסונית לשיעית, אך בעיה גרועה יותר צפויה: אם מלחמה תמחק את הכנסות הנפט של כווית, היא לא תוכל לשלם לשלושת מיליון הזרים בתעשיית עובדים הזרים שלה.

אפגניסטן

רק 48 שעות לפני תחילת המתקפה האמריקאית-ישראלית על איראן, אפגניסטן יצאה למלחמה עם פקיסטן. הטליבאן הסוני רואה באיראן איום, בין היתר בשל יחסיה הטובים של איראן עם פקיסטן, הרואה בטליבאן כנותן חסות למורדים פונדמנטליסטים המערערים את יציבותה של פקיסטן.

בחריין

בחריין, ממלכה קטנה, בה מתגוררים בעיקר שיעים. היא נשלטת על ידי מונרכיה סונית. היא מדכאת מחאות פרו-איראניות שמתרחשות אפילו כאשר מל"טים איראניים פגעו במכ"ם האמריקאי ובעמדות האזנה, ובבסיס הימי המשותף עם 300 אנשי חיל הים המלכותי.

קטאר

אמירות קטאר עשירה מאוד בזכות שדות הגז שהיא חולקת עם איראן. באופן יוצא דופן, הדבר הוביל ליחסים טובים עם איראן - עד עכשיו. קטאר גם גילתה עוינות כלפי ישראל, במיוחד במלחמה האחרונה, כאשר מנהיגי חמאס חיו בפאר בבירה דוחא. בשנה שעברה, ישראל ניסתה לחסל את ראשי הארגון במתחם חמאס.

אבל קטאר היא גם הבית של פיקוד מרכז של ארה"ב - שמנהל את המלחמה עם איראן - עם בסיס אווירי גדול ונוכחות ימית. לכן איראן מפציצה את קטאר קשות - ולא רק את האתרים שלה בארה"ב. האיראנים הצליחו לעצור את ייצוא הגז הטבעי הנוזלי של קטאר לבריטניה ולאיחוד האירופי שמספקת יותר מ-40 אחוז מהגז של טייוואן ורבע מזה של דרום קוריאה.

איחוד האמירויות הערביות

דובאי ואבו דאבי הפכו למרכזי תיירות ולזרים אמידים רבים, במיוחד בשירותים פיננסיים. איחוד האמירויות הערביות ייבאה גם הודים, פקיסטנים ופיליפינים כדי לשרת את תושביה העשירים. אם הם יברחו, אורח החיים הנמוך במס עלול להתפוגג במהירות.

איראן צפויה לתקוף מוצרים חיוניים כמו מתקני התפלה. כבר עכשיו כל מי השתייה מיובאים, ועולים יותר מנפט.

ערב הסעודית

יורש העצר מוחמד בן סלמאן דחק בטראמפ לתקוף את איראן בשיחת טלפון והזהיר כי איראן תהפוך לאיום גדול יותר אם וושינגטון לא תפרוס כוח צבאי ותתקוף. זוהי אסטרטגיה מסוכנת. עוד לפני המלחמה הזו, ריאד סבלה מבעיית תזרים מזומנים. עליית מחירי הנפט לא תעזור אם מכליות לא יוכלו לשאת נפט, וצינורות וטרמינלים מופצצים. הסעודים חוו גם קיצוצים חדים בהכנסותיהם הריאליות במשך 30 שנה.