אם המנהיג החדש איננו חי, מי באמת שולט בטהרן
היעלמותו של מוג׳תבא חמינאי מאז מינויו מעוררת שאלה עמוקה יותר מהשמועות סביב מצבו. ייתכן שהסיפור האמיתי הוא שינוי במבנה הכוח של המשטר
השלט החדש שהוצב בטהראן צילום: צילום מסך רשתות חברתיות
אחד הדברים המעניינים במלחמת “שאגת הארי” מול איראן הוא מה שקורה בתוך המשטר האיראני עצמו. חיסולו של המנהיג העליון עלי ח׳אמנאי בתחילת המערכה יצר מצב חסר תקדים ברפובליקה האסלאמית. בתוך זמן קצר הודיע המשטר בטהרן על מינוי בנו, מוג׳תבא ח׳אמנאי, כמנהיג העליון החדש - מהלך שעל פי הדיווחים נדחף בעיקר על ידי משמרות המהפכה.
כדי להבין מדוע ההתפתחויות מאז המינוי משמעותיות כל כך, צריך לזכור איזה תפקיד מילא האב בתוך המערכת. למרות הקו האידיאולוגי הנוקשה שלו, עלי ח׳אמנאי שימש במשך שנים גם כגורם שמאזן בין מוקדי כוח שונים בתוך המשטר. מצד אחד עמדו משמרות המהפכה והמחנה הקיצוני, ומצד שני הדיפלומטים והטכנוקרטים של המערכת, שחיפשו לעיתים דרכים זהירות יותר להתמודד עם המערב. ח׳אמנאי לא היה מתון, אבל הוא היה מוסד, והוא ידע להחזיק את המחנות השונים בתוך אותה מסגרת.
אלא שמאז תחילת המלחמה מתרחש דבר יוצא דופן. מוג׳תבא ח׳אמנאי, שהוצג לאחר מכן כיורשו של האב, איננו נראה או נשמע בציבור. אין נאום, אין סרטון, ואפילו לא מסר קולי קצר. ההודעה היחידה שיוחסה לו הייתה הצהרה כתובה שהוקראה בטלוויזיה הממלכתית. במונחים של משטרים סמכותניים זו כמעט אנומליה, משום שמנהיגים במערכות כאלה ממהרים בדרך כלל להופיע ולשדר שליטה.
היעלמות כזו מעוררת כמה הסברים אפשריים. הראשון הוא פציעה. לפי דיווחים שונים, מוג׳תבא נפצע בגל התקיפות שבו נהרג אביו. אם זה המצב, ייתכן שהמשטר מעדיף שלא להציג מנהיג חדש פצוע דווקא בשעה שבה המדינה מותקפת. אפשרות אחרת קשורה למודיעין. בעולם של מודיעין אותות וזיהוי דיגיטלי, גם מסר וידאו קצר עלול לחשוף מיקום או חתימה טכנולוגית. ייתכן שבטהרן חוששים שאפילו קולו של המנהיג החדש עלול להפוך לכלי שמאפשר לאתר אותו.
אבל יש גם אפשרות שלישית, דרמטית יותר: נשיא ארצות הברית ומקורבים לממשלו רמזו בימים האחרונים כי כלל לא ברור אם מוג׳תבא ח׳אמנאי עדיין חי. אין כרגע דרך לדעת אם מדובר במידע מודיעיני מוצק או בהערכה פוליטית. דווקא העמימות הזו היא חלק מהבעיה. אם העולם איננו יודע האם המנהיג החדש חי, פצוע או מוסתר, הרי שהמשטר מתקשה להציג מרכז סמכות ברור.
במצב כזה נוצר פרדוקס משטרי. משמרות המהפכה הצליחו לכפות את המועמד שלהן, אך אם האיש שמונה איננו מסוגל להופיע, לדבר או להפעיל סמכות בפועל, נוצרת מציאות שבה מנהיג יש אך הנהגה ברורה איננה נראית לעין. בתוך איראן כבר ניסו להסביר את ההיעלמות בדרכים משונות. אחד הקולות הדתיים הקרובים למשטר טען כי “מספיק שאיש מעולם לא ראה אותו”, והציג את הסתמיות הזו כסוג של ענווה רוחנית. אלא שכאשר משטר נאלץ להסביר מדוע המנהיג שלו בלתי נראה, הוא כבר נמצא בעמדת חולשה.
הבעיה האמיתית היא שמנגנון האיזון הישן של המשטר כבר איננו פועל. יש לכך גם סימן קונקרטי: ההצהרה הכתובה שיוחסה למוג׳תבא נשמעה קשוחה בהרבה מהמסרים שהגיעו קודם לכן מצד גורמים מדיניים באיראן. היא אף סתרה במפורש את דבריו של הנשיא פזשכיאן, שרמז יום קודם לכן כי ייתכן שניתן לעצור את הלחימה בתנאים מסוימים. הפער הזה מצביע על כך שהקו שמוצג כלפי חוץ איננו עוד תוצאה של איזון בין מחנות בתוך המשטר, אלא של מחנה אחד בלבד.
השאלה המתבקשת היא מי מקבל החלטות עכשיו. ייתכן שמדובר במעגל מצומצם של מפקדי משמרות המהפכה שמנהל בפועל את המערכה ואת הקו המדיני. עצם העובדה שאין דמות אחת שמרכזת את הסמכות היא כבר שינוי משמעותי במבנה הכוח של הרפובליקה האסלאמית.
לכך יש גם השלכה ישירה על שאלת סיום המלחמה. מלחמות מסתיימות בדרך כלל כאשר יש בצד השני גורם שמסוגל לקבל החלטה ולהתחייב לה. אם המנהיג החדש של איראן איננו מתפקד, או שאינו חי כלל, המשמעות היא שהכוח האמיתי נמצא במקום אחר. במצב כזה גם השאלה עם מי סוגרים את המלחמה הופכת מורכבת הרבה יותר.
ייתכן לכן שהשאלה החשובה באמת איננה היכן נמצא המנהיג החדש של איראן, אלא מי באמת שולט כיום בטהרן.
