בלי הנהגה, עם שיטה: כך איראן ממשיכה להילחם למרות המכות
לאחר חיסול חמינאי, משמרות המהפכה חולקו ל-31 פיקודים, שכל אחד מהם פועל כמיני-צבא עצמאי, עם מודיעין משלו וכוחות קרקעיים. למפקדי הפיקודים יש סמכות מלאה לשגר טילים, כטב"מים או לפגוע בכלי שיט ללא בקשת אישור כלשהי מההנהגה
לאחר יותר משבועיים של מלחמה ומכת חיסולים חסרת תקדים בצמרת המשטר האיראני, מתברר כי למרות הפגיעה הקשה, טהראן לא קורסת. להפך, היא ממשיכה לפעול, לעיתים ללא סדר גלוי, אך עם היגיון אסטרטגי ברור.
לפי דיווח ב"דיילי מייל", האיראנים פועלים על פי תפיסה שנבנתה במשך כשני עשורים, המכונה "הגנת הפסיפס המבוזרת". הרעיון פשוט אך אפקטיבי, גם אם "הראש" נכרת, "הגוף" ממשיך לפעול.
מי שגיבש את התפיסה היה מוחמד ג'עפרי, מפקד משמרות המהפכה לשעבר, כבר בשנת 2005. לדבריו, התוכנית נבנתה מתוך לימוד מעמיק של כשלי המערב, בעיקר של ארה"ב בעיראק, באפגניסטן ובמלחמות הבלקן. גם בכירים איראנים הודו בכך בגלוי, והדגישו כי שני עשורים הוקדשו ללימוד תבוסות אמריקניות באזור.
הלקח המרכזי מבחינת טהראן היה קריסתו המהירה של משטר סדאם חוסיין ב 2003, שנשען על מערכת ריכוזית. ברגע שההנהגה נפגעה, כל המבנה התמוטט בתוך זמן קצר. איראן החליטה לבנות את ההפך הגמור.
במקום ריכוזיות, הסמכות פוזרה בין עשרות מוקדים עצמאיים למחצה. לכל יחידה מודיעין משלה, אמצעי לחימה ומבנה פיקוד עצמאי. היחידות פועלות לפי פקודות קבועות ואינן תלויות בהוראות שוטפות מהדרג העליון.
לפי הדיווחים, לאחר חיסול חמינאי חולקו משמרות המהפכה ל 31 פיקודים אזוריים, שכל אחד מהם מתפקד כמיני צבא. למפקדים בשטח יש סמכות לשגר טילים, כטב"מים ואף לפגוע ביעדים ימיים ללא צורך באישור מרכזי.
גם בתחום הגרעין יושמה אותה תפיסה. איראן פיזרה את מתקניה ברחבי המדינה, וחלקם הוטמנו עמוק מתחת לאדמה, כדי למנוע מצב שבו פגיעה בנקודה אחת תכריע את המערכה.
התוצאה ניכרת בשטח. מאז תחילת הלחימה שיגרה איראן מאות טילים ואלפי רחפנים, מתוך מערך מבוזר שמקשה על שיתוק כולל. במקביל, היא ממשיכה להפעיל לחימה עקיפה באמצעות שלוחותיה באזור, חיזבאללה בלבנון, חמאס בעזה והחות'ים בתימן.
אסטרטגיה נוספת שמובילה את טהראן היא "מלחמת עלויות". רחפן איראני מסוג שאהד עולה עשרות אלפי דולרים בודדים, בעוד יירוטו מצריך מערכות יקרות בהרבה. גם מהלכים כמו איום על מצרי הורמוז נועדו לייצר השפעה כלכלית רחבה בעלות נמוכה יחסית.
עם זאת, לביזור יש גם מחיר. היעדר שליטה מרכזית עלול להוביל להחלטות עצמאיות של מפקדים בשטח, שיגררו הסלמה לא מתוכננת. במקרה כזה, איראן כולה עלולה לשלם את המחיר.
במערכת הביטחון בישראל מעריכים כי למרות התפקוד המתמשך, המשטר נמצא תחת לחץ כבד. "אנחנו מזהים פאניקה", אמרו גורמים ביטחוניים. לדבריהם, הפגיעה בתשתיות הייצור ובמרכזי הכובד של המשטר משמעותית, והירי האיראני הופך ספורדי ומוגבל יותר.
לדבריהם, "ייתכן שהפגיעה באדני המשטר תוביל בסופו של דבר לקריסתו, אך בשלב זה מדובר בפגיעה עמוקה אך לא מכריעה".
