משחקי הכוח בטהרן: מי באמת הכתיר את המנהיג החדש?

מאחורי הקלעים הופעלו לחצים כבדים מצד משמרות המהפכה, המועמדים הבולטים נדחקו בזה אחר זה, והבן השקט והכמעט אנונימי הצליח לבסס את מעמדו ולהפוך למנהיג החזק ביותר באיראן

משחקי הכוח בטהרן: מי באמת הכתיר את המנהיג החדש?
מוג'תבא חמינאי / דגל איראן, לונדון צילום: freepik / שאטרסטוק / Iran International

שבוע ימים חלפו מאז התכנסה בחשאי 'מועצת המומחים' האיראנית כדי לבחור את מנהיג איראן הבא. לפני שננסה לטוות קווים לדמותו של אויב ישראל החדש, המנהיג הנבחר מוג'תבא חמינאי, הנה כמה מילים שכדאי לדעת על אותה מועצה ומי היו האופציות הנוספות לבחירה. 

'מועצת המומחים' העליונה של איראן היא גוף בן 88 חברים שהוקם לראשונה לפני 43 שנים, כארבע שנים לאחר המהפכה האיסלמית, אשר נועדה לקבוע את זהותו של המנהיג העליון של הרפובליקה האיסלמית של איראן, את הפיקוח עליו ואת הדחתו במקרה הצורך, בהתאם לסעיף 107 של ספר החוקים האסלאמי במדינה. 

סעיף זה בחוק קובע כי בחירת ההנהגה האיראנית מוטלת על חברי המועצה, והם אלו שאמורים למנות מנהיג במקרה שהתרחש אירוע המונע ממנו להמשיך לבצע את תפקידו או לאחר מותו. בהיסטוריה שלה היא מינתה רק מנהיג אחד – את עלי חמינאי. זה התרחש אחרי מות קודמו, מייסד המהפכה חומייני. 

סעיף נוסף בחוקה קובע כי מספר המומחים, תנאיהם, אופן בחירתם ותקנון הפגישות שלהם הם באחריות המומחים עצמם, שנבחרים על ידי הציבור אחת לשמונה שנים. 

אך אם חשב מאן דהוא שהציבור בוחר בזהותם בצורה דמוקרטית לא תתפלאו לשמוע שכדי להתמודד במסגרת זו צריך לקבל אישור מגוף נוסף שמכונה "מועצת שומרי החוקה"; חבריו ממונים באופן ישיר או עקיף על ידי המנהיג העליון עצמו, כך שלחמינאי הייתה שליטה מלאה בזהות חברי הועדה שיקבעו מי יהיה מחליפו. 

מועמדים רפורמיסטים נדחים מלכתחילה, וכך גם הנשיא האיראני לשעבר איברהים רוחאני שבישראל הצטייר כנודניק עקשן, נפסל על ידי חברי הועדה כיוון שלא היה שמרן מספיק. בשורה התחתונה זה אומר שלוועדה יש כוח וסמכות לארגון עצמי, כזה שאף גוף שלטון אחר באיראן לא יוכל להשפיע עליו או לערער אותו. לא בכדי פובליציסט ימני השווה אותם השבוע, להבדיל, לבג"צ הישראלי. 

למועצת המומחים היו כמה אפשרויות וסביר להניח שאם חמינאי היה מת מוות טבעי אחד אחר מהם, ולא מוג'תבא, היה נבחר ליורשו. היורש המקורי של חמינאי שסומן במשך שנים היה מקורבו ואיש אמונו איברהים ראיסי, נשיא איראן לשעבר, שמת, או חוסל, בהתרסקות מסוקו לפני כשנתיים. מותו של ראיסי הכאיב מאוד לחמינאי שגידל אותו והעריץ אותו, והיא סימנה את תחילת ההתפוררות של ההנהגה האיראנית, כאשר המכות הישראליות החלו להלום בה.

לדעת אנליסטים רבים, האופציה המועדפת השנייה וזו שהכי מתאימה לתפקיד הייתה האייתוללה עלי-רזא אעראפי, איש דת איראני בכיר המוביל קו נוקשה. אעראפי, דמות מוכרת בעולם המוסלמי, היה אחראי מטעם חמינאי על הפצת "תרבות איסלאמית" בעולם לצד פרופגנדה של המשטר בקרב השיעים, כדי לגייס להם תומכים וחיילים. 

רק כדי להבין עד כמה חשוב מעמדו של אעראפי ב"חלונות הגבוהים" בטהרן די אם נזכיר שבמשך הזמן שבין חיסול חמינאי למינוי בנו לתפקיד, נוהלה איראן בידי מועצה זמנית בת שלשה חברים. בהתאם לחוקה היא הורכבה מהנשיא המכהן – מסעוד פזשכיאן, מנציג הרשות השופטת גולאם-חוסיין מוחסני-אג'אי, והחבר השלישי בה, כנציג 'מועצת שומרי החוקה' היה האייתוללה אעראפי. הקשר ההדוק שלו עם 'משמרות המהפכה' ששולטות כעת מאחורי הקלעים במנהיג החדש ובהחלטותיו עמדו גם הם לצידו, אך חיסולו של חמינאי טרף כאמור את הקלפים. 

אבל בשעה שאעראפי תפר לעצמו חליפות, או נכון יותר לומר גלימות, היו גורמים נוספים שעשו זאת במקביל בחדרי חדרים בראותם את עצמם כממשיכי דרכו של חמינאי האב. 

ה"ניו יורק טיימס" דיווח בשבוע שעבר כי המנהיג המחוסל כבר בחר לעצמו שלושה יורשים פוטנציאליים "מועדפים" בתקופת 'מלחמת שנים עשר הימים', בהבינו כי הוא נמצא על הכוונת הישראלית-אמריקאית: ראש הרשות השופטת גולאם-חוסיין מוחסני-אג'אי (שהוזכר לעיל כנציגה במועצה הזמנית), חסן חומייני, נכדו המוכר ביותר של מנהיג המהפכה האיסלאמית רוחאללה חומייני, שנחשב לדמות מתונה יותר מחד אך מאידך פורטת על נימי הרגש של הציבור האיראני בשל ייחוסו, וכן עלי אסגאר חיג'אזי, ראש הסגל של הצורר שחוסל. 

אם ננסה לנגוע בקצרה בזהותם של השלשה רק נאמר שחסן חומייני, למרבה האירוניה משתייך למחנה הרפורמיסט "המתון" ובשל כך נאסר עליו להתמודד בבחירות ל'מועצת המומחים' האיראנית. זה בוודאי היה כעת בעוכריו כאשר המועצה התכנסה לבחור את המנהיג הבא, אך ייתכן שטראמפ יתחשב במעמדו ביום מן הימים ואולי ייתן לו תפקיד כלשהוא. 

המועמד השני חיג'אזי היה יעד לחיסול של צה"ל בשל חשיבותו ועד עתה לא ברור אם החיסול הצליח או לא, אבל המועמד השלישי, אג'אי היה בעל הסיכויים הגבוהים מבין השלשה. לאחר חיסולו המסתמן של מוג'תבא, סביר להניח שהוא יהיה המועמד המוביל לתפקיד המנהיג הבא של איראן. 

אג'אי שהיה בעבר שר המודיעין האיראני נבחר על ידי חמינאי להוביל את מערכת המשפט במדינה, וכמו קודמו איברהים ראיסי היה לו חלק מרכזי בדיכוי המחאות נגד המשטר ובהוצאתם להורג בכל שנה של אלפי אנשי אופוזיציה שהתנגדו למשטר הרשע. הוא נחשב למי שידו על ההדק קלה ושאינו בוחל בשום דרך כדי לגדוע כל ניסיון להתקומם. הוצאתם להורג של הרבבות שיצאו לרחובות בניסיון המרד האחרון הוא פרי הוראה ישירה שלו. בנאום ששודר בטלוויזיה האיראנית הוא קרא להרשיע את המפגינים שלטענתו "ערפו ראשים ברחובות ושרפו אנשים בחיים" – ולהוציא אותם להורג במהירות האפשרית.

וכעת לזהותו של מוג'תבא עצמו. המנהיג החדש של איראן לא היה אמור להיות, כאמור, יורשו של אביו. גם כי יריבים פוטנציאלים מנוסים האפילו עליו בכישרונותיהם, יכולותיהם ונאמנותם לאביו ולמהפכה, ובעיקר כיוון שאביו לא רצה שתפקידו יעבור לבנו – זאת כדי להיבדל ממשפחות המלוכה ששלטו באיראן, שהעבירו את תפקיד המלוכה מאב לבן. 

חומייני ונאמניו הפילו לפני 37 שנים את משפחת המלוכה והם לא יכלו להראות כעת לציבור האיראני שהם ממשיכים באותה דרך. 

למרות זאת, נראה שהטוענים האחרים לתפקיד לא האפילו על יכולותיו לרקום  תככים וקשרים פנימיים ענפים. הם חשבו שהבן השקט, האנמי של המנהיג העליון הוא יריב לא שקול, אבל לא ידעו שמאחורי הקלעים החל גם הוא לתפור לעצמו את גלימת המנהיג העליון, בצורה קרה ומחושבת. 

לפני שנרחיב עוד בעניין, אפשר לומר שעל זה בדיוק יצא בשבוע שעבר הפרסום של המוסד בפרסית. באותו פרסום נכתב כי "מוג'תבא שרף את צוואתו של אביו". הפירוש "שרף" ניתן לפירוש בשני אופנים. שריפה כפשוטו של מסמך כתוב, או שריפה מלשון התעלמות וביטול של רוח הדברים. 

כך או כך במוסד רצו להראות שמוג'תבא פעל בניגוד גמור להחלטת אביו שלא למנות אותו. למרות שהמנהיג המחוסל לקח בחשבון שהוא ימות בתקיפה ישראלית הוא לא הסכים למינוי בנו, שבעיניו היה בלתי אחראי והיה עלול למסגרת את המהפכה בתבנית של מונרכיה. 

המנהיג החדש של איראן בן ה-56 נולד בעיר משהד עוד בתקופת שלטונו של השאה מוחמד רזא פהלוי. בילדותו חווה מקרוב את המאבק הפוליטי של אביו, עלי חמינאי, שנעצר בשל פעילותו נגד המשטר ונאמנותו לאייתוללה רוחאללה חומייני. 

האירועים הללו, לצד המהפכה האסלאמית שפרצה בהמשך, עיצבו במידה רבה את עולמו הפוליטי. בגיל 18 השתתף במלחמת איראן-עיראק ושירת במשך כשנה בגדוד 'חביב אבן מזאהיר' של משמרות המהפכה. 

התקופה הזו נחשבת בעיני פרשנים לרגע מכונן בחייו - חוויה שעיצבה את תפיסת עולמו הביטחונית וחיזקה את קשריו עם ארגון הטרור הזה שהפך מאז לעמוד השדרה של המשטר האיראני. 

למרות שהלה לא נתפס כאמור עד כה כמועמד הבולט לתפקיד, ייתכן שחיסולו של אביו והפיכתו בעיני אנשי המחנה השמרני, הקיצוני עוד יותר, לשהיד - כמו גם מותם של אשתו ובנו - חיזקו מיידית את מעמדו בעיני אנשי המחנה, תוך הפעלת לחץ שלו מאחורי הקלעים על חברי המועצה הבוחרת. 

ב"ניו יורק טיימס" דיווחו גם, מפי כמה גורמים איראניים, שמשמרות המהפכה לחצו לבחור במוג'תבא כיורש, וכשהם בתמונה אף אחד לא יהין לעשות אחרת. 

מוג'תבא חמינאי היה במשך שנים ארוכות אחת הדמויות המסתוריות ביותר בצמרת השלטון האיראני. הוא כמעט ואינו מופיע בציבור, ממעט לשאת נאומים ואינו נוהג להיחשף לתקשורת - אך מאחורי הקלעים נחשב זה זמן רב לאחד האנשים החזקים והמשפיעים ביותר ברפובליקה האסלאמית. 

למרות הפרופיל הציבורי הנמוך שלו, לאורך השנים מילא מוג'תבא תפקידים משמעותיים מאחורי הקלעים. כמי שניהל את לשכתו של אביו, הוא היה מעורב בתיאום פעולות רגישות של מנגנוני הביטחון והמודיעין. קשריו ההדוקים עם משמרות המהפכה הפכו אותו לאחד האנשים המקושרים והמשפיעים ביותר במוקדי קבלת ההחלטות במדינה. 

הוא עזר להם כשהיו צריכים והם שמרו לו אמונים ונתנו לו את מבוקשתו כשהיה צריך בעבר, וגם כעת. 
בשל כך, בניגוד לאלו הטוענים כי "הכתובת בעניין מינויו לא הייתה על הקיר", הרי שישנם גם מי שסבורים שהאפשרות הזו נרמזה כבר לפני שנים. במברק דיפלומטי אמריקני משנת 2008 נכתב כי "חמינאי הבן נתפס בקרב חוגי המשטר כמנהל נחוש ומוכשר, שעשוי בעתיד למלא תפקיד משמעותי בהנהגה הלאומית". 

במסמך צוין אמנם כי הוא צעיר יחסית וחסר סמכות דתית בכירה, אך הודגש כי בזכות כישוריו, משאביו ובריתות הכוח שיצר, יש מי שרואים בו מועמד אפשרי להנהגה לאחר מות אביו.

לדברי קסרה ערבי, חוקרת המתמחה במשמרות המהפכה במכון האמריקני United Against Nuclear Iran, עוד לפני חיסול אביו תפקד מוג'תבא למעשה כמעין "מיני מנהיג עליון", בזכות השפעתו הרבה במערכת הביטחונית והקשרים שטיפח לאורך השנים.


בחירתו כעת היא הרבה מעבר לעוד חילופי גברי בצמרת האיראנית. מדובר בהחלטה שנויה במחלוקת המצביעה על הידוק שורות שלטוני בשעת משבר קיצונית, ועל ניצחון מוחלט של האגף הניצי ביותר במדינה - משמרות המהפכה. עצם האפשרות למנות אותו, לבקשתם ולמרות שאביו ורבים אחרים ראו זאת כמעשה שלא יעשה, נתפסת בעיני רבים כסימן להתחזקות נוספת של המשמרות. 

ארגון הטרור שהוקם בשנת 1979 למניינם כדי להגן על הרפובליקה האסלאמית מפני הפיכות צבאיות, הפך עם השנים למעצמה פוליטית, צבאית וכלכלית אדירה ועצמאית וכוחו הולך וגדל משנה לשנה. 

מינויו של מועמד המזוהה עמם עשוי לסמן עוד יותר את ביסוס שליטתם במוקדי הכוח המרכזיים במדינה ולהפוך אותם לשליטים בפועל שלה.כך או כך יהיה מעניין לראות כמה זמן יחזיק המנהיג הצעיר בתפקיד. סביר להניח שמוות טבעי לא יהיה לו, השאלה תוך כמה זמן זה יקרה.

איראן שלמה ריזל מבצע שאגת הארי מוג׳תבא חמינאי עלי חמינאי

 צבע אדום

art