אלפים בראשות גדולי ישראל בהלוויית הרבנית אהובה ליבא דינר ע"ה
אלפים ליוו למנוחות את הרבנית דינר ע"ה אשת הגאון רבי אליהו דינר מראשי ישיבת תורת חיים וכלת הגאב"ד הגר"א דינר שהיתה ממייסדות ארגון החסד הנודע "מלבושי כבוד" וחינכה עשרות שנים את בנות השכונה במסירות. סיקור ותיעוד ממסע הלוויה
בעלה, הגאון רבי אליהו דינר בדברי פרידה צילום: יוסי קלצקין
בהלם ובצער עצום התקבלה הידיעה המרה על הסתלקותה בדמי ימיה של האישה החשובה והצדקנית מרת אהובה ליבא דינר ע"ה, אשת חבר להגאון רבי אליהו הלוי דינר, מראשי ישיבת 'תורת חיים', בנו של גאב"ד 'עדת ישראל' הגאון הגדול רבי אליעזר הלוי דינר, ובתו של הגאון הגדול רבי שלום הלוי שכטר, ראש ישיבת 'נר משה'. המנוחה השיבה את נשמתה לבוראה לאחר מחלה קשה כשהיא מזוככת בייסורים, והיא בת נ"ג שנים בפטירתה. הלווייתה התקיימה במוצאי שבת חול המועד פסח, מבית ההלוויות שמגר להר המנוחות, בהשתתפות אלפים.
הרבנית מרת אהובה ליבא דינר ע"ה נולדה בה' באדר תשל"ג לאביה הגאון רבי שלום הלוי שכטר, ראש ישיבת 'נר משה' בירושלים, בנו של הגאון הצדיק רבי שמואל שכטר זצ"ל, מחשובי תלמידי ה'תלמוד תורה' דקלם, ולאמה הרבנית ציפורה שתחי'. בבית גדול זה ינקה וספגה את החינוך לאהבת תורה ויראת שמיים טהורה משחר ימי ילדותה.
בשנותיה הצעירות התחנכה בסמינר 'בית יעקב הישן' בירושלים ונודעה במידותיה האציליות וביראת השמיים שלה. שם קנתה את יסודות חייה ברוח התורה והיראה. בהנהגותיה הצנועות ובאצילות נפשה הקרינה סביבה אווירה של שמחה ורוממות, עדינות ויראת שמיים, והייתה לדמות מוערכת ואהובה על חברותיה ומורותיה כאחד. כבר באותן שנים ניכרו בה שאיפתה לשלמות פנימית, הקפדתה על קיום מצוות בדקדוק ורצונה העמוק לגדול ולהתעלות בעבודת ה', תכונות שליוו אותה לאורך כל ימי חייה.
בהגיעה לפרקה נישאה לבעלה הגאון רבי אליהו דינר, מחשובי תלמידי ישיבת 'תושיה' בתפרח, בנו של הגאון רבי אליעזר הלוי דינר, גאב"ד 'עדת ישראל', ויחד בנו בית נאמן בישראל על אדני התורה והיראה, כמסורת אבותיהם הגדולים.
כל ימיה מסרה את עצמה באופן מעורר השתאות לתורת בעלה הגאון וגידול ילדיה לתורה וליראה. עשרות שנים חינכה בנאמנות ובמסירות את ילדות השכונה בנות ישראל כגננת, והייתה לשם דבר בפי כול; אף רבים היו מתייעצים איתה בענייני חינוך ילדים רכים, והיא השרישה בהם יסודות חזקים של יראת שמיים.
עבודה מיוחדת בחייה היו תפילותיה שהיו לשם דבר, כאשר לא הפסידה מעולם שום תפילה, וכל תפילותיה היו במתינות כמונה מעות. היא הקפידה תמיד שלא לשבת על הספה בשעת התפילה; בחגים הייתה משכימה להתפלל עם הנץ החמה פעמים רבות בסמוך לכותל המערבי. כמו כן, תמיד הקפידה על תפילתה קודם יציאתה מן הבית, ואף הייתה מקפידה להתפלל במוצאי שבת קודש תפילת מעריב מיד בצאת השבת, מחשש שמא תשכח להתפלל מאוחר יותר.
גם בשנות מחלתה האחרונות, אירע ואחד הטיפולים המפרכים שעברה התארך הרבה מעבר לזמן הצפוי והיה קושי וסבל רב שאין לתאר; לאחר הטיפול אמרה לבתה שתחי': "לפחות בזמן הזה שהתארך הטיפול הספקתי להתפלל על רבים מהמכרים והקרובים הזקוקים לישועה".
מנהג מיוחד היה שמור אצלה, כשמדי בוקר הייתה מכינה ונותנת מטבע לצדקה בתפילה עבור כל אחד מילדיה, בתפילה להשי"ת שיצליח ה' דרכיו ביום זה. כמו כן הייתה רגילה פעמים רבות לצום חצי יום קודם תחילת זמן אלול להצלחתם של בניה. בתקופת מחלתה האחרונה דאגה שבניה הבחורים בישיבה לא ידעו את דבר מחלתה, כדי שלא יופרעו חלילה מתלמודם.
היא הייתה באופן תדיר שמה עיניה ומחשבותיה על הזולת, אצילותה והנהגתה המיוחדת היו מפליאות את כל מכריה. רבים ציינו את טוב ליבה, וכיצד בכל סביבתה הקרובה והרחוקה תמיד הייתה מאירת פנים לכולם ודואגת לכל הצרכים, אף הקטנים ביותר. ביתם היה פתוח לרבים והם נודעו בהכנסת אורחים המופלאה שלהם ברוחב לב. רבים מבני ארה"ב המגיעים כזוגות צעירים לאחר החתונה לגור בארץ הקודש, מתגוררים בשכונת אונסדורף; מתוכם היו רבים מתארחים על שולחנם, ואף זוכים לעצה והכוונה בצעדיהם הראשונים בארץ הקודש.
גם בעשיית חסד והטבה עם הבריות הצטיינה באופן מופלא, והייתה ממייסדי ארגון החסד הגדול "מלבושי כבוד" והתמסרה לו באופן מיוחד. במסגרת זו פעלה במסירות מיוחדת להלביש משפחות נזקקות בכבוד, תוך שימת לב לכל פרט ופרט, שלא יחסר דבר ושיהיה הכול בדרך של כבוד והארת פנים. היא לא הסתפקה בעצם הנתינה, אלא טרחה רבות שהסיוע יינתן בצורה מכובדת ונעימה, באופן שישמח את לב המקבלים ולא יביישם. רבים נהנו ממעשיה הטובים בתחום זה, והיא עמדה לימין נצרכים בשקט ובצנעה, מתוך לב רחב ורגישות מיוחדת לזולת.
בשנים האחרונות התגייסה לשמש את אמה שתבלחט"א באופן צמוד, וכמעט מדי יום הייתה באה במסירות אין קץ לשמשה ולסעדה. גם כאשר התגלה שמקננת בגופה המחלה הנוראה, שמרה את דבר מחלתה בסוד מבני משפחתה המורחבת בכדי שתוכל להמשיך לבוא ולשמש את אמה, שלא ימנעו זאת ממנה. דבר זה לא היה קל עבורה כלל – לשמור שלא יראו עליה שום חולשה וכאב, ובנוסף לא נתנה שיקבעו טיפולים עבור מחלתה באופן שיפריע את סדרי המשמרות הקבועות בבית אמה.
מעולם לא פגעה באיש, למרות היותה מעורבת עם הבריות ובתוך עמה ישבה. כפי שבעלה שליט"א הזכיר בהספדו, שלאחר שחלתה חיפשה האם פגעה במישהו – ולא מצאה! כמו כן מעולם לא הוציאה מפיה דבר לשון הרע. תמיד התייחדה בעין טובה והייתה מתייחסת כך לכל יודעיה ומכריה.
היא התייחדה במסירותה למען תורתו של בעלה הגדול; מעולם לא נתנה שיצטרך לשנות מסדרי לימודו ומסדרי הרבצת התורה שלו, ואף לא בזמן מחלתה. בנה שליט"א סיפר שהיה טיפול ארוך של כמה שעות, והיא לא הסכימה שבעלה שליט"א יבוא עמה, מכיוון שזה היה בזמן של חברותא קבוע. לאחר הטיפול, כשראה אותה בייסוריה הגדולים, שאל אותה בנה האם היה צריך שאבא יבוא כדי להיות איתה בטיפול, וענתה מיד שלא בא בחשבון שיבוא על חשבון לימודו.
במשך השנים, כשהיה נוסע מדי יום אל מחוץ לעיר לבית שמש להרביץ תורה ולהעמיד תלמידים בישיבת 'תורת חיים', הייתה מסורה מאוד להרבצת התורה שלו.
למעלה משלושים שנה חינכה את בנות ישראל כגננת בגן חובה, והשרישה בהן את יסודות היהדות ברגשי קודש. רבים סיפרו על המיוחדות שהייתה לה בחינוך הילדים, ואף היו מתייעצים איתה. הגן היה ידוע באיכותו, והיו שלא הסכימו לשלוח את בנותיהם אלא לגן שלה בלבד.
לפני כשנתיים התגלה כי מקוננת בגופה המחלה הנוראה. מני אז התחיל פרק חדש בחייה, כשהיא מקבלת הכול באהבה ובאמונה, ומעולם לא התלוננה על מצבה.
בחודש אלול האחרון, בהמלצת הרופאים, נסעה לצורכי רפואה לארה"ב. במסירותה הגדולה לתורתו של בעלה לא הסכימה שייסע איתה, באומרה שהמשך הרבצת התורה ומסירת השיעורים בישיבה יהיה לזכותה, ורק עם סיום הזמן הצטרף אליה לשהות לצדה בארה"ב. כמו בכל ימי חייה, גם בתקופה זו עד הרגע האחרון שמרה על צניעותה מכל משמר.
לאורך כל תקופת מחלתה, כל פעם שהתעניינו בשלומה היו שתי תשובות: "ברוך השם" ו"אין עוד מלבדו", ואף בימים שלא יכלה כמעט לדבר היו שגורים בפיה תמיד מילות הודיה להקב"ה. גם בתקופה הזו לא פסקה מסדרי התפילות הקבועות. מחזה נורא היה כאשר בכל פעם שהתחילה להתפלל היו נפסקים הכאבים והייסורים, עד כדי כך שכשהיו רואים אותה בכאביה הגדולים היו מביאים לה ספר תהילים, ומשהייתה פותחת בתפילה היו נעלמים הכאבים.
לפני כחודש הספיקה לשמוח בשמחתו של בנה, מבחירי בחורי ישיבת פוניבז', כאשר נכנס בברית האירוסין. אמנם שהתה אז בארה"ב, אך הספיקה לעשות את הבירורים ולשמוח מרחוק עם גמר השידוך בשעה טובה ומוצלחת.
במשך כל תקופת מחלתה התקיימו תפילות רבות ונשפכו דמעות כמים לרפואתה. החיזוקים הרבים שנעשו לרפואתה חצו גבולות בשכונה ומעבר לה; גם בבני ברק ובמודיעין עילית נערכו כינוסי חיזוק ואלפי קבלות טובות נרשמו לזכותה.
רק לפני כשבועיים נערך כינוס חיזוק גדול בביהמ"ד 'באר שמואל' בהשתתפות אלפים, כאשר המשגיח הגה"צ רבי דן סגל נשא דברי חיזוק והתעוררות לרפואתה. אך נגזרה הגזירה, ובשבת קודש חול המועד פסח השיבה את נשמתה ליוצרה כשלצדה בני משפחתה.
זכתה לראות את כל בניה ובנותיה הולכים בדרכה ומקדשים שם שמיים בכל הליכותיהם. היא העמידה שבט מפואר, זרע קודש ברך ה', של בנים וחתנים תלמידי חכמים מופלגים, בנות, כלות ונכדים, כולם ממשיכים בדרכה.
בהלוויה המונית רווית כאב בצל ימי החג, שיצאה במוצאי שבת חול המועד מבית ההלוויות שמגר, השתתפו אלפים רבים שבאו ללוותה בדרכה האחרונה. בראש המלווים צעדו עמוד ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך, ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי שמואל מרקוביץ, המשגיח הגאון הצדיק רבי דן סגל, ראש ישיבת בריסק הגאון רבי אברהם יהושע סולובייצ'יק, ועוד מגדולי התורה.
עקב קדושת המועד לא נשאו דברי מספד. בדברי פרידה קצרים פתח בקול בוכים ובשברון לב חמיה, גאב"ד 'עדת ישראל' הגאון רבי אליעזר דינר: "אנחנו נמצאים בימים קדושים של חול המועד, נפסק בשולחן ערוך שאין להספיד, ולכן אנחנו לא נספיד כלל. הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, קל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא. ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם".
"אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהכול לטובה, גם אם אנחנו לא מבינים. צריך לדעת שכל מה שהקב"ה עושה זה הכי הכי טוב. אני רוצה להקריא לכם רמב"ן על הפסוק 'בנים אתם להשם אלוקיכם, לא תתגודדו', וזה לשונו: 'אחר שתדעו שאתם בנים להשם, והוא אוהב אתכם יותר מאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטובה הוא, ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הקטנים מעשה אביהם, רק יסמכו עליו'".
"עכשיו שיש לנו נציגות בשמיים אנחנו מבקשים ממך שתהיי מליצת יושר על ר' אליהו היקר ועל הילדים, ונזכה בקרוב לבניין בית המקדש ולביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן".
לאחר מכן נשא דברי פרידה אביה, ראש ישיבת 'נר משה' הגאון רבי שלום שכטר, שקרא עליה שכשמה כן היא – שהייתה אהובה על כולם. כן הזכיר את כיבוד האם שלה, שמיד אחרי הטיפולים הייתה מגיעה במסירות נפש מבלי שיידעו מזה בכדי שלא לצערם, ומעשי ידיה יעידו עליה – המשפחה המפוארת שהעמידה, בנים וחתנים כולם תלמידי חכמים וגדולים בתורה. כמו כן הביא את המשנה באבות: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו", והוסיף: "אינני מכיר עוד דמות כמו בתי היקרה ע"ה שרוח הבריות נוחה הימנו בכזו צורה מושלמת, וברור שכך רוח המקום נוחה הימנו".
לאחר מכן בעלה הגאון רבי אליהו נפרד ממנה בקול בוכים ובקבלת דין שמיים באהבה באומרו: "לא המתים יהללו י-ה ולא כל יורדי דומה, ואנחנו נברך י-ה", שאנו מודים לקב"ה על כל השנים שזכינו לדוגמה אישית בכל עניין ועניין, כמו שהזכירו בעניין בין אדם לחברו. כשגילו לה את המחלה עשתה חשבון נפש האם פעם פגעה באיש, ומצאה כמו שידוע לכולם שמעולם לא פגעה באיש ולא דיברה מעולם שום מילה רעה על אף אחד; ואפילו שעבדה שלושים שנה עם הורים וילדים מעולם לא נשמעה מפיה שום דבר רע על מישהו. כן הזכיר את תפילותיה המיוחדות שנאמרו מעומק ליבה, והוסיף שבטוח הוא שהיא ראויה להיות שליח ציבור בתקופה קשה עבור כלל ישראל, ובפרט על העם היושב בציון.
כן נשאו דברי פרידה קצרים בניה: הרה"ג רבי בנימין, החתן הבה"ח שמואל והבה"ח יוסף צבי. היא נטמנה לאחר חצות הלילה בהר המנוחות.
הותירה אחריה את אביה הגאון רבי שלום שכטר ר"י 'נר משה' ואמה הרבנית ציפורה; את בעלה הגאון רבי אליהו דינר מראשי ישיבת 'תורת חיים' בית שמש ומחשובי מרביצי התורה בשכונת אונסדורף בירושלים; את בנה הרה"ג רבי בנימין, מפארי האברכים בכולל 'דעת שמואל' מודיעין עילית; בנותיה וחתניה הרה"ג: רבי יעקב כהן, מחשובי האברכים בישיבת מיר; רבי יהושע ליינר, מחשובי האברכים בכולל שבראשות הגר"י אטיק; רבי אפרים אלישיב, מחשובי האברכים בכולל בית הכרם; ורבי אלעזר קרלינסקי, מחשובי האברכים בכולל 'דעת שמואל' ירושלים; את בניה הבה"ח החתן שמואל נ"י, מבחירי תלמידי ישיבת פוניבז', והבה"ח יוסף צבי נ"י, מבחירי תלמידי ישיבת פוניבז'; את בתה הצעירה נחמה שתחי' המתחנכת בביה"ס בית יעקב החדש מרכז, שלא זכתה להובילם לחופה, ונכדים ההולכים בדרכה לתפארת.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
