הנשיא בעצרת יום השואה: "לא קמנו מאש המשרפות כדי להישרף באש המריבה"

נשיא המדינה פתח את נאומו בעצרת הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בצל תקופה של מלחמה מתמשכת, וביקש לחזק את אזרחי ישראל - בחזית ובעורף ״אני מבקש לפתוח את הימים המקודשים האלה, במילים של חיזוק ועידוד, אליכם - אלה הנמצאים בחזית ואלה הנמצאים בעורף שהפך לחזית. זו מערכה ממושכת, אך אני בטוח בכך שאנו נצא בסופה חזקים ומחוזקים״.

המשפחה כסיפורו של העם

הנשיא הדגיש כי דווקא בעת הזו, סיפורה של משפחה אחת יכול לשקף את סיפורו של עם שלם, ושזר בנאומו את סיפורה המטלטל של שורדת השואה מגדה ברץ ונינה, רב-סמל ראשון במילואים אסף כפרי הי"ד, שנפל בקרב בעזה לפני שנה - ״׳זה הניצחון שלי - לשרוד, לעלות לארץ ולהקים שושלת׳ כך נהגה מגדה לומר. והיא אכן הקימה שושלת מפוארת - ילדים נכדים ונינים; דור אחרי דור של תקומה, של אהבת האדם, העם והארץ״. באמצעות סיפורם, הציג הנשיא את רצף הדורות - משואה לתקומה - ואת הרוח המשותפת המחברת בין הדורות: רוח של גבורה, מסירות ונחישות להגן על מדינת ישראל.

עם ציון שמונים שנה לשחרור מחנה ברגן-בלזן, על אדמת מחנה הריכוז קיבלה מגדה את הבשורה על נפילת נינה בקרב. באמצעות הסיפור ביקש הנשיא להמחיש את הקשר העמוק בין עבר להווה, ואת המסע הלאומי היהודי - מחורבן לתקומה, ממשפחה שבנתה חיים מחדש, לדור שמגן עליהם ״שבעים שנה בדיוק הפרידו ביניהם - בין מגדה לאסף, הסבתא רבתא והנין, אך רוח אחת קשרה בין הדורות - רוח של גבורה, של מסירות, של נחישות; רוח של לחימה על הבית היחיד של עמנו - מדינת ישראל. בית שהדור של מגדה היה שותף להקמתו, ודורם של נכדיה וניניה נלחם עליו גם בימים אלה - ועליו מסר אסף את נפשו״. שבועיים לאחר מכן, הלכה מגדה ברץ לעולמה.

לדבריו, מדינת ישראל היא תולדה של אותה רוח - "בית שהוא נס, פלא פלאים", שנבנה מתוך חורבן, כאב ואובדן, אך מושתת על ערבות הדדית, אמונה ותקווה.

קריאה לאחדות ולשמירה על הלכידות הלאומית

בלב הנאום עמדה קריאה ברורה ונוקבת לאחדות. הנשיא הזהיר מפני סכנות הפילוג והקרע מבית, והזכיר כי ההיסטוריה היהודית מלמדת על מחירם הכבד של מאבקים פנימיים. ״משפחה יכולה להתווכח - אך אסור לה להיקרע", אמר, והוסיף כי "לא קמנו מאש המשרפות כדי להישרף באש המריבה". הנשיא הדגיש כי שמירה על האחדות היא תנאי יסוד לעמידתה של החברה הישראלית - במיוחד בעת מלחמה.

המציאות הביטחונית בצל המלחמה המתמשכת

הנשיא התייחס למצב הביטחוני המורכב בו נתונה ישראל מאז טבח השבעה באוקטובר, ולמערכה המתמשכת בזירות שונות. הוא ציין את עמידת החברה הישראלית כולה - בחזית ובעורף - ואת גילויי האחריות, הגבורה והערבות ההדדית.

בנוסף, התייחס לשיתוף הפעולה הביטחוני האזורי והבינלאומי, ולמחירים הכבדים של המלחמה, תוך הדגשת האיום המתמשך מצד אויבי ישראל הפועלים לפגוע באזרחים ״בשבועות האחרונים, נלחמה מדינת ישראל במשטר האיראני בעוצמה, בשיתוף פעולה יוצא דופן עם צבא ארצות הברית וצבאות נוספים באיזור - וגם בשעה זו כוחותינו פרוסים בלבנון, בעזה, ביהודה ושומרון ובזירות נוספות, קרובות ורחוקות״, עוד הוסיף ״אויבינו, לא בוחלים בשום אמצעי כדי להרוג אותנו ולרצוח בנו, אזרחים תמימים, ובכלל זה שיגור טילים כבדי משקל, וטילים המצוידים בפצצות מצרר, על ריכוזי אוכלוסין״.

המאבק באנטישמיות והקשר עם יהדות התפוצות

הנשיא הדגיש כי נוכח העלייה באנטישמיות בעולם, מוטלת אחריות ישירה וברורה על מנהיגי העולם לפעול נגדה באופן נחוש ואקטיבי. הוא הבהיר כי אין די בגינויים ובהצהרות, וקרא למעבר למעשים של ממש ״ אני קורא לכל מנהיגי העולם - מילים ריקות לא יכסו על חוסר מעש. זה הזמן למעשים אמיצים. אתם חייבים להילחם באנטישמיות בכל אמצעי ובכל מקום, פן יהיה מאוחר מדי״.

הזיכרון והאחריות לדורות הבאים

הנשיא הדגיש כי גם כאשר לא יוותרו עוד שורדי שואה חיים, האחריות לזכור ולהנחיל את זיכרון השואה תישאר. הוא התחייב ונשבע בשמה של מדינת ישראל להמשיך לשאת את הזיכרון ולהעבירו מדור לדור ״בשמה של מדינת ישראל - אני נשבע: נמשיך לזכור ולהזכיר, לספר את סיפורכם. נהיה נאמנים לצו שהורשתם לנו - צו האחריות להמשיך ולפעול למען נצח ישראל״. לדבריו, שורדי השואה הם מקור השראה לעמידה, לאמונה ולבחירה בחיים - גם לאחר התהום הגדולה ביותר.

סיום של תקווה

הנשיא חתם את נאומו במסר של תקווה ואמונה: בט"ו בשבט נטע עץ יחד עם נין נוסף של מגדה, עידן, אחיו של אסף. דרך מעשה זה ביקש לבטא כי למרות האובדן, שורשי המשפחה והעם נטועים עמוק - וכי התקווה לעתיד טוב ממשיכה לצמוח מדור לדור ״בט"ו בשבט האחרון, זכיתי לטעת עץ עם נין אחר של מגדה, עידן, אחיו הצעיר של אסף זכרו לברכה. הבטתי בו וידעתי - שורשי הבית הזה לא ייעקרו לעולם, הבטתי בו וידעתי - שאת תקוותה של מגדה שיהיה פה טוב, אנחנו עוד נגשים״. הנשיא הדגיש כי התקווה הזו אינה פרטית בלבד - אלא מורשת של דור שלם, וכי מדינת ישראל תמשיך להגשים אותה. ״כן, יהיה פה טוב", כך חתם הנשיא את נאומו.