אלחנן קלמנזון הי"ד הציל משפחה בבארי שהתגלתה כקרוביו שאבדו בשואה

מנחם, אח של אלחנן קלמנזון הי"ד שנפל ב-7.10, שיתף סיפור מצמרר על סבו, משה, שהגיע לארץ ישראל לבדו מפולין מעט לפני פרוץ המלחמה. "עלה מתוך ציונות, הקים משפחה, היה בהגנה ובצה"ל. תמיד הוא חיפש אם מישהו נשאר מהלהבות. יום יום היה פותח רדיו ושומע את המדור לחיפוש קרובים,  אולי מתוך האפר יעלה שם".

כשעלה לארץ, הותיר סבו מאחוריו משפחה ענפה שכללה שבעה אחים ואחיות, הורים, סבים וסבתות, דודים, דודות ובני דודים רבים. מנחם ציין כי החוסר הורגש באופן קבוע: "בכל אירוע דמעה של כאב על מי שלא נמצא, ודמעה של אושר על מי שנמצא". שנים לאחר שנגמרה המלחמה התברר כי שני בני דודים מדרגה שנייה, קרובי משפחתו, הצליחו לשרוד את התופת.

מנחם שיתף מהשבעה באוקטובר. בשעות הערב פגש בגבר צעיר מבארי שהוריו ואחיו נלכדו בלב התופת. "הטלפון האחרון בממ"ד כבה, היה ירי מחוץ לבית הלהבות מלחכות והעשן חונק". אלחנן הודיע לאותו בחור שרק שיקבלו אישור מהחפ"ק יוכלו לסייע. זמן קצר לאחר מכן הגיע ההודעה שגרמה לקריסתו של הצעיר: "יש שם לחימה קשה אסור להגיע לשם, מצטערים אולי מאוחר יותר".

באותם רגעים מתוחים אלחנן הי"ד הביט באותו צעיר בשקט, התייעץ עם מנחם בקצרה והחליט להיכנס למרות האזהרות. "נכנסנו תחת אש, הם הוברחו אלינו לג'יפ על ידי לוחמים וטסנו משם. מתברר כי אותה משפחה, בני משפחת אלון, אלו בניו ונכדיו של הבן דוד של סבא משה. שארית הפלטה, אוד מוצל מאש".

לדבריו, המשפחה של סבו חיכתה ארבע שנים בפולין שמישהו יבוא, אך אף אחד לא הגיע. מנחם סיכם: "ואנו? כבר שנתיים וחצי שמאות אלפים באים, יום יום, סבב סבב. דמעה ודמעה. צפירה וצפירה. יום זיכרון ויום הזיכרון. שואה וגבורה. בארץ ישראל קם העם היהודי".

כזכור, בשבעה באוקטובר מנחם, אלחנן הי"ד ואחיינם איתיאל יצאו באופן עצמאי להציל חיים, מבלי שחיכו לקריאה משירותי הביטחון או לצו 8.