ישראלים שחלפו בגולדס גרין רדפו אחרי המחבל והצילו חיים
יומיים לאחר פיגוע הדקירה בשכונה היהודית בלונדון נחשף פרט מרגש: שני אזרחים ישראלים שנכחו במקום זיהו את הסכנה, צעקו להזהיר את הציבור ורדפו אחרי התוקף; "הם מלאכים משמיים", אמר תושב שהגיע לזירה
פיגוע דקירה התרחש אתמול בשכונת גולדס גרין שבלונדון, מהאזורים המזוהים ביותר עם הקהילה היהודית בעיר. שני בני אדם נפצעו – אחד בן 76 והשני בן 34 – ומצבם מוגדר יציב לאחר שקיבלו טיפול רפואי.
על פי עדות של שרוליק מורגנשטרן, אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת, תושב השכונה שהגיע לזירה דקות לאחר האירוע, התוקף יצא לרחוב כשהוא חמוש בסכין והחל לרדוף אחרי עוברי אורח. “הוא פשוט קם בבוקר והחליט לעשות מעשה שלא ייעשה”, סיפר.
לדבריו, שני אזרחים ישראלים שחלפו במקום ברכב זיהו את הסכנה בזמן אמת, החלו לצעוק ולהזהיר את הציבור – ואף רדפו אחרי התוקף בניסיון למנוע פגיעה נוספת. “הם צעקו ‘יש לו סכין’ והרחיקו אנשים מהאזור. הם הצילו חיים – אין ספק”, אמר מורגנשטרן, שהגדיר אותם “מלאכים משמיים”.
אחד הפצועים, צעיר בן 34, נדקר בעת שעמד בתחנת אוטובוס. “הוא כנראה לא הבין מה קורה סביבו – ואז נדקר”, תיאר העד. פצוע נוסף, בן 76, מוכר בקהילה המקומית. “אדם מתוק, תמיד עם חיוך. לא נתפס שזה קרה לו”, הוסיף.
המשטרה המקומית הגיעה למקום בתוך דקות, אך בקהילה נשמעת ביקורת על אופן הצגת האירוע. מפקד המשטרה טען כי מדובר באדם עם בעיות נפשיות – אמירה שעוררה זעם. “זה ניסיון להקטין את האירוע. מי שקם בבוקר עם סכין ויוצא לדקור – יודע בדיוק מה הוא עושה”, טען מורגנשטרן.
האירוע, כך נראה, יצר טלטלה עמוקה בקרב יהודי האזור. “אנטישמיות הייתה כאן תמיד, אבל לא בצורה כזו. זה שבר משהו. פתאום יש פחד – הורים חוששים לשלוח ילדים לבד למכולת או לבית הכנסת”, הוא אומר.
לדבריו, למרות קיומם של ארגוני שמירה קהילתיים, התחושה היא שהמציאות השתנתה: “זה כבר לא תיאורטי. זה הגיע אלינו הביתה”.
מורגנשטרן, יליד ישראל המתגורר בלונדון מאז 1999, מצביע גם על תהליך רחב יותר: “אנחנו חיים כאן בנוחות, אבל אירועים כאלה מזכירים לנו איפה הבית האמיתי. אם כבר קשה – עדיף שיהיה בארץ”.
לצד זאת, הוא קורא למדינת ישראל לפעול לעידוד עלייה: “תנו לנו להרגיש בבית גם בארץ – זה יכול להביא אלפים לחזור”.
בינתיים, בקהילה היהודית בלונדון מתמקדים בתפילות לשלום הפצועים – ובניסיון לעכל את האירוע החריג, שהותיר אחריו לא רק פציעות פיזיות, אלא גם תחושת אי־ביטחון חדשה.
