סגל: “ישראל נכנסה למלכודת איראנית, ולא הייתה לה ברירה”

מה שמתרחש בימים האחרונים הוא היפוכו המוחלט של הביטוי “לחלץ תבוסה ממלתעות הניצחון”, כך אמר הערב הפרשן עמית סגל. לדבריו, באיראן אין סיבה שלא להדליק זיקוקים, כשהם רואים כיצד מתפוררת הקואליציה שנבנתה מולם בין ארצות הברית לישראל.

סגל הסביר כי כשבוחנים את תקיפת חיזבאללה שקדמה למתקפה הישראלית בדאחייה, ניצבות שתי אפשרויות: האחת, שחיזבאללה קם על פטרונו האיראני ורצה לפוצץ את הסכם הפסקת האש, “וזה כמובן לא סביר”. האפשרות השנייה, ולדעתו הסבירה יותר, היא שהאיראנים ניסו לייצר חיכוך בין ישראל לארצות הברית.

המנגנון, לפי סגל, פשוט ואכזרי: אם ישראל לא תגיב לירי חיזבאללה באמצעות תקיפה בביירות, תתקבע משוואה שלפיה הארגון יכול לתקוף ללא תגובה. אם ישראל תגיב, טראמפ יזעם. “וזה בדיוק מה שקרה כאן”

על רקע זה, אמר סגל, ישראל תקפה פעמיים בדאחייה, על אפו ועל חמתו של הנשיא טראמפ. “אם ישראל רוצה לחיות באזור הזה, הברירה היחידה שיש לה היא שאם היא תותקף על ידי איראן, היא תתקיף. אחרת, כל הישגי המלחמה המפוארים ירדו לטמיון”.

הוא ציין כי בניגוד לתדמית שנוצרה, המתקפה בדאחייה הייתה ממוקדת יחסית. “לא נפלו בניינים, ולא עשרה, ולא 20 ולא 30. זו הייתה תקיפה מאוד ממוקדת, כי נאמר שטראמפ לא אוהב לראות בניינים נופלים”. בהקשר זה הזכיר סגל את אמירתו של הנרי קיסינג’ר: “להיות יריב של אמריקה זו בעיה, אבל להיות חבר שלה זה אסון”.

על הטענה שמצבה של ישראל מול איראן בזירה הבליסטית הידרדר, השיב סגל בחדות: “בזכות המלחמה, לאיראנים נשארו כ-1,000 טילים בליסטיים ואפס אמצעי ייצור, ולא אלפי טילים עם מפעלים שעובדים בקצב של עשרה טילים ביום. זה החידוש הדרמטי”.

הוא הזכיר כי באפריל 2024 הותקפה ישראל במאות טילים וכטב”מים, בתגובה לחיסולו של גורם איראני אחד סמוך לשגרירות בדמשק, ובהמשך שוב לאחר חיסולו של חסן נסראללה.

כשנשאל אם ישראל הייתה יכולה לנהל את הדברים אחרת, פנה סגל למבקרי המערכה באופוזיציה: “אני אומר לאנשים מהאופוזיציה, תנו לי תאריך ויום שבהם הייתם מקבלים החלטה אחרת. לא הייתם רוצים את ‘עם כלביא’? לא הייתם רוצים את ‘שאגת הארי’? מלבד עניינים טקטיים פה ושם, אני עדיין לא שומע הסבר מספק”.

באשר לאפשרות שהנשיא טראמפ עצמו הציע לתקוף יחד את איראן, שאל סגל: “האם יש מישהו מבין עשרת מיליוני הישראלים שהיה אומר לזה לא?”

סגל ביקר את מה שהגדיר כ”פופוליזם בשני קצות המקל”: מצד אחד, הקריאות לתקוף את “ראש התמנון” ולא רק את זרועותיו; מצד שני, הפחד והשיתוק לנוכח האפשרות של תקיפה ישראלית באיראן. “אי אפשר לאחוז במקל הזה בשני קצותיו”.

למרות המורכבות הגוברת בזירה האסטרטגית, סיכם סגל: “מצבנו הצבאי טוב יותר ממה שהיה לפני שנה. מצבנו האסטרטגי מורכב יותר”.