יהודי איראן זועקים: "המשטר רודף אותנו ומתנקם בנו"

מאז החרפת העימותים בשנה שעברה וגל המחאות הסוערות באיראן בינואר 2026, מוצאת את עצמה הקהילה היהודית במדינה תחת מתקפה הולכת וגוברת מצד משטר האייתוללות.

הקהילה, מהעתיקות ביותר במזרח התיכון, מונה כיום כ-20 אלף בני אדם בלבד. תמונת המצב הקשה נחשפת באמצעות עדויותיהם של כ-20 יהודים איראנים, שבחרו להישאר בעילום שם מחשש לחייהם.

ג'ליל, בעל חנות קטנה במרכז טהראן, סיפר לעיתון היהודי-בריטי Jewish Chronicle כי בחודשים האחרונים חוללה חנותו פעמיים. חלונותיה נופצו ועל קירותיה רוססה הכתובת: "ציונים, לכו מכאן".

לדבריו, האחראים למעשים הם פעילים המזוהים עם המשטר ולא תושבי השכונה, שכן לדבריו שכניהם תמיד נהגו בבעלי העסקים היהודים בכבוד.

במקביל, חנות תכשיטים בעיר אחרת, ששמה לא פורסם כדי להגן על בעליה, נפרצה בידי אנשי מיליציית הבסיג', שלקחו ממנה זהב ותכשיטים. לדבריו, הפורצים אמרו לו באירוניה מצמררת כי מדובר ב"שלל מלחמה", והוסיפו כי יש לו מזל שאינם לוקחים עמם גם את אשתו ובתו.

בקרב בני הקהילה שוררת התחושה כי המשטר, שאינו מסוגל לפגוע ישירות בישראל או בארצות הברית, בוחר להפנות את זעמו כלפי האזרחים היהודים המקומיים, שאינם מסוגלים להתגונן.

הלחץ מופעל גם במישור הכלכלי ומתבטא בגל פיטורים ובסחיטה מצד גופי הביטחון. לפחות חמישה יהודים איראנים העידו כי פוטרו מעבודתם במהלך השנה האחרונה.

כך למשל, יעקב (שם בדוי), שעבד במשך יותר משני עשורים בארגון פיננסי, זומן לחקירה בידי יחידת ביטחון הפנים "הראסט". במהלך החקירה הוצגו לו תמונות של אזרחים ישראלים הנושאים שם משפחה דומה לשלו, והוא נדרש לפרסם ברשתות החברתיות תכנים אנטי-ישראליים.

לאחר שסירב בטענה שאינו עוסק בפוליטיקה, בוטל חוזה העסקתו והוא אף נחסם מאפשרות להתפרנס כנהג באפליקציית התחבורה המקומית Snapp.

גם מערכת החינוך אינה חסינה. ילדים יהודים הלומדים בבתי ספר ממלכתיים באיראן נלקחים באופן קבוע להפגנות תמיכה במשטר, שם הם נאלצים לשרוף דגלי ישראל ולהשמיע קריאות נאצה.

רויה (שם בדוי), אם לילדים, סיפרה כי בנה בן העשר הוכה בידי מורה המזוהה עם אידיאולוגיית המשטר, לאחר שלא צעק בקול רם דיו את הסיסמאות האנטי-ישראליות ולא השתתף בשריפת הדגלים.

גם במרחב הדיגיטלי מופעל לחץ כבד. נציג הקהילה היהודית בפרלמנט האיראני, הומיון שמח, זומן בעצמו לשלטונות, ובדצמבר 2025 פרסם מכתב פומבי שבו קרא ליהודי איראן להסיר לייקים ותגובות "חריגות", ולהפסיק לעקוב אחר ערוצים ישראליים בשפה הפרסית, כדי שלא לעורר את חשדם של גופי המודיעין.

לטענת העדויות, הלחץ הזה הוביל גם למקרים כמו זה של פארי (שם בדוי), סטודנטית שסולקה מהאוניברסיטה לאחר שבבדיקת היסטוריית הגלישה שלה התברר כי עקבה אחר אתרי חדשות בינלאומיים וגורמי אופוזיציה. זאת, למרות שטענה כי באותה עת האינטרנט היה מנותק, ולכן כלל לא יכלה להסיר את המעקב.

נוכח המציאות המאיימת, וכתוצאה מהלחץ הכבד שהופעל על הנהגת הקהילה, נאלץ אחד מרבני איראן לשאת הצהרות פומביות שבהן גינה את פעילותה הצבאית של ישראל והכריז כי "הציונות נמצאת במלחמה עם האומה האיראנית", תוך הבעת תמיכה במנהיג העליון עלי ח'אמנאי.

עם זאת, חברי הקהילה מדגישים כי מדובר באמירות שנאמרות תחת כפייה ואיום, וכי הם עצמם מתנגדים למשטר בדיוק כמו רבים מאזרחי איראן.

החשש הגדול ביותר של יהודי איראן נובע מהזיכרון ההיסטורי של חביב אלקאניאן, נשיא הקהילה היהודית בטהראן ואיש עסקים בולט, שהוצא להורג בידי כיתת יורים במאי 1979 באשמת קשרים עם הציונות.

עבור כמחצית מהמרואיינים בתחקיר, הוצאתו להורג של אלקאניאן נותרה טראומה קולקטיבית ותזכורת כואבת למה שעלול להתרחש אם המצב ימשיך להידרדר. לדבריהם, הם חיים כשהם קרועים בין הנהגה קהילתית הנאלצת להפגין נאמנות למשטר לבין תחושת הפקרות עמוקה מול רדיפה מתמשכת.