כמה מנדטים באמת עברו מנתניהו לגוש השינוי? התשובה תפתיע אתכם
גוש הימין איבד 11 מנדטים לעומת הבחירות הקודמות, אך עמית סגל מציג חישוב שלפיו הפער מטעה | אחוז החסימה, העלייה בהצבעה הערבית והקולות האבודים מסבירים חלק ניכר מהירידה. וגם: הביקורת על נפתלי בנט
בנימין נתניהו וגדי איזנקוט צילום: גילי יערי, פלאש 90
גוש נתניהו איבד 11 מנדטים מאז בחירות 2022, אבל כמה מהם באמת עברו למפלגות גוש השינוי? הפרשן הפוליטי עמית סגל הציג חישוב שלפיו השינוי בדפוסי ההצבעה קטן בהרבה מכפי שאפשר היה לחשוב. לדבריו, רוב הירידה בכוחו של נתניהו נובעת מגורמים אחרים, ולא ממעבר ישיר של מצביעי ימין למחנה היריב.
לפי תוצאות הספירה שפורסמו היום (רביעי), גוש נתניהו עומד על 53 מנדטים, לעומת 64 בבחירות הקודמות. גוש השינוי מקבל 48 מנדטים והמפלגות הערביות 19. המספרים האלה, טוען סגל, אינם מספרים את כל הסיפור.
סגל מתחיל את החישוב מבחירות 2022. אף שגוש נתניהו זכה אז ב-64 מנדטים, סגל מעריך שכוחו האלקטורלי היה שקול לכ-60 בלבד. הסיבה היא הקולות הרבים שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, ובראשן מרצ ובל"ד. כאשר מאות אלפי קולות אינם משתתפים בחלוקת המנדטים, המפלגות שכן עברו את אחוז החסימה מקבלות חלק גדול יותר מהמושבים.
מכאן עובר הפרשן לבחירות הנוכחיות. העלייה החדה בהצבעה בחברה הערבית, לצד התחזקות ההשתתפות במחנה המרכז והשמאל, הגדילה את מספר הקולות שניתנו למפלגות מחוץ לגוש נתניהו. לדבריו, השינוי הזה לבדו שווה כארבעה מנדטים, ומוריד את כוחו היחסי של הגוש מכ-60 לכ-56.
גם הפעם היו קולות שלא תורגמו למנדטים, אלא שחלקם הגיעו דווקא מהימין. מפלגת עמך ישראל של עופר וינטר ורשימות קטנות נוספות נותרו מתחת לאחוז החסימה. לפי הערכת סגל, מדובר באובדן של מנדט עד מנדט וחצי לגוש נתניהו.
כך מגיע החישוב לכ-54.5 מנדטים, לעומת 53 בספירה הנוכחית. מכאן מסיק סגל כי למרות הירידה של 11 מנדטים במספר המושבים, היקף המעבר הישיר מגוש נתניהו לגוש השינוי עשוי להיות קטן מאוד.
זהו אומדן המבוסס על חלוקת המנדטים ועל שיעורי ההצבעה, ולא על בדיקה של הצבעתו של כל בוחר בשתי מערכות הבחירות. לכן אי אפשר לקבוע באמצעותו במדויק כמה מצביעים החליפו מחנה.
את עיקר הביקורת הפנה סגל לנפתלי בנט, שהציג במהלך מערכת הבחירות את יכולתו למשוך מצביעי ליכוד כאחד היתרונות המרכזיים שלו.
לדברי סגל, בנט החל את הקמפיין בפנייה למצביעי ימין שהתלבטו אם להמשיך לתמוך בנתניהו. הוא השתתף בחוגי בית בגוש עציון וניסה להציג את עצמו כחלופה שתוכל להביא קולות מהימין, ולא רק לאחד את מתנגדי ראש הממשלה.
אלא שכניסתו של יו"ר מפלגת ישר, גדי איזנקוט, למרוץ שינתה את התמונה. סגל טוען שבנט החל להתחרות באיזנקוט על קולות המרכז והשמאל, ובדרך התרחק מהקהל הימני שאליו פנה בתחילת הקמפיין.
בהמשך, לדבריו, גם ההתקרבות ליאיר לפיד והניסיון להתחרות במפלגת הדמוקרטים העמיקו את השינוי. בנט, שהתחיל את מערכת הבחירות בניסיון להביא מצביעי ימין, סיים אותה כשהוא מתחרה בעיקר על קולות שכבר השתייכו למחנה המתנגד לנתניהו.
סגל המחיש את השינוי באמצעות השוואה בין חוגי הבית שערך בנט בגוש עציון בתחילת הדרך לבין הופעתו בתל אביב לקראת סיום הקמפיין.
תוצאות הבחירות החלקיות ממחישות את הקושי של גוש השינוי. למרות התחזקותה של מפלגת ישר והגידול המשמעותי בכוחן של המפלגות הערביות, הגוש אינו מחזיק ברוב עצמאי שיאפשר לו להקים ממשלה.
לפי הניתוח של סגל, בנט ואיזנקוט הצליחו לרכז סביבם תמיכה נרחבת במחנה המתנגד לנתניהו, אך המשימה המרכזית של משיכת מצביעים מגוש הימין הייתה קשה בהרבה מכפי שהעריכו בתחילת מערכת הבחירות.
