הרקטות כוונו למודיעין עילית, השיגור לא יצא לפועל: בג"ץ אישר להרוס את בית המחבל

בפסיקה חריגה אישר היום (חמישי) בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, להרוס את דירתו של מחבל שתכנן במשך שנים שיגורי רקטות לעבר יישובים ישראליים ביהודה ושומרון, אף שניסיון השיגור שבגינו הוצא צו ההריסה נכשל ולא גרם להרוגים או לפצועים. השופטים יעל וילנר, יחיאל כשר ורות רונן דחו פה אחד את העתירה נגד צו ההריסה, וקבעו כי חומרת המעשים והפוטנציאל לפגיעה המונית מצדיקים את הפעלת הסמכות החריגה.

במרכז הפרשה עומד עבד אללה מחמוד סעוד אלחטיב, המואשם בין היתר בניסיון לגרימת מוות בכוונה בצוותא, בייצור ובהחזקת נשק ובחברות בהתאחדות בלתי מותרת. על פי כתב האישום, אלחטיב עסק במשך שנים בלימוד ובייצור של רקטות, חומרי נפץ ומערכות להפעלתן, ובהמשך הקים חולייה שנועדה לשגר רקטות לעבר ערים ויישובים ישראליים בתדירות של אחת לכמה ימים.

לפי המתואר בפסק הדין, אלחטיב ביקש להביע תמיכה בחמאס ובטבח שבעה באוקטובר 2023, ובתקווה להביא להפסקת הלחימה בעזה פעל להקמת החולייה. הוא גייס שותפים, ייצר רקטות, ערך ניסויים חוזרים וניסה לשפר את דיוקן. ברשות החולייה היו רקטות מוכנות לשיגור, רקטות נוספות בשלבי הכנה מתקדמים וציוד שאמור היה להספיק לייצור רקטות רבות נוספות.

ב-17 בספטמבר 2025 הגיעו שניים מחברי החולייה, בהנחיית אלחטיב, לנקודה סמוכה למודיעין עילית, כיוונו שתי רקטות לעבר העיר וביצעו את הפעולות הנדרשות לשיגורן. אלא שאחת הרקטות נפלה והרסה את מנגנון ההפעלה של הרקטה השנייה. כתוצאה מהתקלה שתי הרקטות לא שוגרו, והאירוע הסתיים ללא נפגעים.

אלא שלדברי השופטת וילנר, העובדה שניסיון הפיגוע נכשל אינה שוללת את האפשרות להרוס את בית המחבל.

"נוכח התכלית ההרתעתית של התקנה, אכן אין נפקא מינה אם הפיגוע נכשל, או צלח והביא לאבדות בנפש", כתבה וילנר בפסק הדין.

השופטת הבהירה כי ככלל, צווי הריסה מוצאים בעקבות פיגועים שהביאו למותם של בני אדם או לפציעה משמעותית, אך קיימים מקרים חריגים שבהם חומרת המעשים מצדיקה הריסה גם ללא נפגעים.

ביחס לאלחטיב קבעה וילנר כי "מעשיו של המפגע הם בעלי חומרה מופלגת ופוטנציאל רצחני בהיקפים נרחבים". היא הדגישה כי לא מדובר בתוכנית שנותרה על הנייר, אלא בפעילות שיטתית שכללה הקמת חולייה, ייצור רקטות, ניסויים והיערכות לשיגורים חוזרים.

לדבריה, אלחטיב היה "הרוח החיה" מאחורי החולייה, שפעלה לפי תוכנית סדורה שנועדה להביא למותם של אזרחים ישראלים ולזרוע פחד. חברי החולייה אף הצטיידו בנשק ובאמצעים שנועדו לאפשר להם להימלט או להתבצר, ותכננו לפתוח באש לעבר כוחות הביטחון אם יאותרו.

"מעשיו עברו את שלב התכנון, והוצאו למעשה אל הפועל, ואך במקרה, ובאורח נס, לא צלח הפיגוע ומעשיו של המפגע לא עלו בחיי אדם", קבעה וילנר.

בפסק הדין צוין גם כי כתב האישום מייחס לאלחטיב פיגוע נוסף: ב-9 באוקטובר 2023, יומיים לאחר מתקפת חמאס, הוא השליך באמצעות רחפן מטען חבלה שהכין לעבר אנשים ביישוב שדה אפרים. המטען התפוצץ באוויר מעליהם, אך לא פגע בהם. צו ההריסה שנדון בעתירה הוצא בגין ניסיון שיגור הרקטות למודיעין עילית.

העתירה הוגשה בידי רעייתו של אלחטיב ושני ילדיהם הקטינים, המתגוררים עמו בדירה בכפר נעמה. בני המשפחה טענו כי אין הצדקה להריסת הדירה משום שהפיגוע לא גרם לנפגעים, וכי הם עצמם לא היו מעורבים במעשיו ולא ידעו עליהם. עוד טענו כי חלפו כ-11 חודשים בין ניסיון השיגור לבין ההודעה על הכוונה להרוס את הדירה, וכי השיהוי פוגע בהצדקה ההרתעתית לצעד.

תחילה ביקש המפקד הצבאי להרוס את קומת הקרקע כולה, אולם בעקבות השגה שהגישה המשפחה צומצם הצו לדירה שבה התגורר אלחטיב בלבד. יתר חלקי המבנה, שבו מתגוררים גם בני משפחה נוספים, לא נכללו בצו ההריסה המעודכן.

במהלך ההליך התברר כי ההחלטה להרוס את הדירה התקבלה באישור פרטני של ראש הממשלה ושר הביטחון, בשל חריגות המקרה והעובדה שהפיגוע לא הסתיים בנפגעים. המדינה הסבירה כי במטה לביטחון לאומי מקודמת עבודת מטה בנושא מדיניות הריסת בתים בעקבות פיגועים שלא גרמו לנפגעים, וכי עבודה זו טרם הושלמה.

וילנר דחתה גם את טענת השיהוי, לאחר שקיבלה את הסברי המדינה שלפיהם העיכוב נבע מאילוצים ביטחוניים ומהצורך בקבלת האישורים המתאימים. היא קבעה כי הריסת הדירה, להבדיל מהריסת המבנה כולו, עומדת בדרישת המידתיות, תוך נקיטת אמצעים לצמצום הנזק לדירות ולמבנים סמוכים.

השופט יחיאל כשר הצטרף לפסק דינה של וילנר. השופטת רות רונן הצטרפה אף היא לתוצאה, אך הדגישה את הקושי שבהריסת דירה שבה מתגוררים אישה ושני ילדים קטינים שלא נטען כי ידעו על מעשי המחבל או היו מעורבים בהם.

רונן ציינה כי הגיעה למסקנתה "לא בלי התלבטות", אולם לנוכח חומרת המעשים, זיקת המגורים הישירה של אלחטיב לדירה והעובדה שהצו הוגבל לדירתו בלבד, אין הצדקה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי.

בסופו של דבר נדחתה העתירה פה אחד, וצו ההריסה נותר על כנו. בכך אישר בג"ץ את הריסת דירת המחבל גם במקרה שבו ניסיון שיגור הרקטות נכשל בשל תקלה טכנית, ללא הרוגים או פצועים, בשל חומרתם החריגה של המעשים והפוטנציאל לפגיעה המונית.