הרב מאיר אשר לוגאסי

בפרשתנו מצווה התורה על מצוות התפילין, וכך נאמר "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת השם בפיך כי ביד חזקה הוציאך השם ממצרים" (שמות יג ט). נעסוק הפעם באחד מהזמנים שבהם יש איסור על האדם להניח תפילין, אבילות. ובתפילה שלא ישמע שוד ושבר בגבולנו

מובא במסכת בבא בתרא (קי.) "אמר רבא הנושא אשה צריך לבדוק באחיה שנאמר בפרשתנו "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון". מה תלמוד לומר אחות נחשון? מכאן שהנושא אשה צריך לבדוק באחיה". דברים אלו הובאו אף ברש"י בפרשתנו. נדון הפעם בצוואת רבי יהודה החסיד הנוגעת לענייני שידוכים

בפרשתנו נאמר "ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה: ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה" (בראשית מח ב). נעסוק בדיני ביקור חולים להלכה ולמעשה מדין הגמרא והשלחן ערוך ועד לימים אלה

בפרשתנו יעקב אבינו ובנו יוסף מתאחדים מחדש. במפגש המרגש הזה הנאמר בלשון יחיד, מבארים חז"ל שרק יוסף נפל על צוואר אביו, אך אביו לא נפל על צווארו, מפני שיעקב היה קורא באותה שעה קריאת שמע. נעסוק הפעם באופנים השונים של הפסק בקריאת שמע וברכותיה, מתי מותר להפסיק ולצורך מה, ומתי אסור

בפרשתנו השבטים מוזמנים לסעוד עם יוסף, אך המצרים דואגים לכך שהשבטים יסעדו לבדם, יוסף לבדו והמצרים לבדם "כי תועבה הוא למצרים". להבדיל, גם בהלכה יש איסור לסעוד בסעודת משתה של גוי. נעסוק הפעם בדין זה באופנים השונים להלכה ולמעשה

בפרשתנו מובא שיוסף היה מספר לאביו כל דבר לא טוב שהיה רואה באחיו, וכמאמר הפסוק "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". הרש"י מפרש על פי מדרשי חז"ל שכל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה אומר לאביו. נעסוק הפעם בביאור איסור רכילות ולשון הרע, ובאופנים בהם מותר לדבר דברים אלו

בפרשתנו יעקב ועשו נפגשים, ויעקב אומר לעשו שהוא יגיע אליו למקום הנקרא שעיר. אך בסוף יעקב לא מגיע לשעיר אלא למקום אחר הנקרא סוכות, ובעצם יעקב משנה מן האמת. במאמרנו נעסוק בהיתר שלא לומר אמת, ויש בזה כמה דוגמאות שהובאו בש"ס ונפסקו להלכה

בפרשתנו לבן לא מוכן לתת ליעקב את רחל לפני לאה "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה". ויש לדון האם אכן מותר לבן או הבת הקטנים להתחתן לפני הבן או הבת הגדולים, או שמא אין הלכה כלבן הארמי

נאמר בפרשתנו "ויזד יעקב נזיד" (בראשית פרק כה פסוק כט), ודרשו חז"ל במסכת בבא בתרא (טז:) שבאותו היום מת ונקבר אברהם אבינו. ומאחר ויצחק אבינו היה אבל על מות אביו, בישל יעקב עדשים לסעודה שיאכל ממנה יצחק, וזו הסעודה הנקראת - סעודת הבראה. נעסוק בכמה דינים הנוגעים לסעודת הבראה, ויהי רצון שלא ישמע שוד ושבר בגבולנו

בפרשתנו נאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ופרש הרש"י "לשוח"- לשון תפילה ולמדו חכמים בגמרא בברכות (כו:) מכאן שיצחק תיקן את תפילת מנחה שהוא לפנות ערב. נעסוק בדברים האסורים לעשות סמוך לזמן תפילת מנחה מהחשש שמא ימשך בהם וישכח ולא יתפלל מנחה

בפרשתנו מסופר על חטאי סדום, ובמסכת אבות פרק ה שנינו "האומר שלי שלי ושלך שלך הרי זו מידה בינונית ויש אומרים זו מידת סדום". חז"ל דנים במקומות שונים בתלמוד במידה זו, כאשר "זה נהנה וזה אינו חסר". נעסוק בסוגיא אחת בנידון זה להלכה ולמעשה

בפרשתנו מצוה הקב"ה את אברהם אבינו על ברית המילה, ואנו נעסוק בשני עניינים הקשורים למצות המילה. הנושא הראשון הוא דין תינוק שהיה חולה והתרפא, מתי עושים לו את ברית המילה, והנושא שני הוא מעמד האינקובטור מבחינה הלכתית, ביחס לברית מילה וביחס לפדיון הבן

בפרשתנו מברך השם את נח ואת בניו "ויברך אלהים את נח ואת בניו לאמר פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית ט א). מצוות פריה ורביה נאמרה לאדם הראשון ואף נאמרה לנח, ששניהם היו תחילת האנושות בעולם. נעסוק בכמה דינים הנוגעים למצוה זו הלכה למעשה

בפרשתנו מובא החיוב של כל גבר לשאת אישה כשיהיה ראוי לכך, וכך נאמר (בראשית ב יח) "ויאמר השם אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". ובגמרא ביבמות (סב:) "אמר רבי תנחום אמר רב חנילאי כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה וכו'. אנו נעסוק הפעם במצוה חשובה זו להלכה ולמעשה

במשנה במסכת סוכה פרק שני שנינו "ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות, משתסרח המקפה. משלו משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו". נבאר את המשנה ואת הדינים העולים הלכה למעשה במי שאוכל וירדו גשמים, ובמי שישן וירדו גשמים

בפרשתנו נאמר "ארור משגה עור בדרך ואמר כל העם אמן" (דברים כז יח), ובפרשת קדשים נאמר "ולפני עור לא תתן מכשול" (קדשים יט יד). איסור זה מתחלק לשני איסורים. האיסור להכשיל אדם ולתת לו עצה שלא טובה לו שתגרום לו לנזק והפסד, והאיסור להכשיל אדם בדבר האסור מן התורה, כדוגמת להאכילו או להשקותו דבר אסור. נדון בפירוש הדברים ובדינים העולים למעשה

נאמר בפרשתנו "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו" (דברים כב ח). על כל אדם מוטלת החובה לעשות מעקה לגג ביתו, וכן למנוע ולהסיר כל מכשול וסכנה הקיימים ברשותו. אנו נעסוק הפעם במצות מעקה, ובהשלכות הלכתיות נוספות הנלמדות מהלכה זו

בפרשתנו נאמר "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר השם אלהיך נתן לך נחלה לרשתה" (דברים יט יד). משמעותו של איסור זה הוא שאסור לאדם להסיג את הגבול שבין שטח האדמה שלו לתוך שטח אדמת חבירו, ובכך להגדיל את שטח האדמה שלו. נעסוק בדין זה על פי הרמב"ם והשלחן ערוך, וכן בהשלכות המעשיות הנוגעות לכל אדם ואדם

בפרשתנו נאמר "לא תבשל גדי בחלב אמו". מכאן למדו חכמים את איסור בשר וחלב באכילה, בבישול ובהנאה. נעסוק הפעם בדין המתנת שש שעות בין אכילת בשר לאכילת חלב, מקור הדין ומהותו וטעמו, וכן ההשלכות ההלכתיות למעשה

נאמר בפרשתנו "ואכלת ושבעת וברכת את השם אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (פרק ח פסוק י). ובמסכת ברכות פרק שמיני שנינו "אלו דברים שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה...מי שאכל ושכח ולא בירך, בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך, ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד שיתעכל המזון שבמעיו". נעסוק בדין זה להלכה ולמעשה