הרב מאיר אשר לוגאסי

בפרשתנו משה ממנה דיינים, וכך נאמר "ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר. שמע בין אחיכם, ושפטתם צדק, בין איש, ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדל תשמעון, לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלהים הוא. והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו: (שמות כג ז ח). דינים רבים נלמדים מהפסוקים הללו, והם מפורשים בתלמוד במסכת סנהדרין, ובשלחן ערוך בחושן משפט, ונבארם הלכה למעשה

בפרשתנו מלמד אלעזר הכהן את דיני הכשר כלים שצווה משה, וכך נאמר: "אך את הזהב, ואת הכסף, את הנחשת, את הברזל, את הבדיל ואת העפרת, כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נדה יתחטא . וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים" (פרק לא פסוקים כב-כג). ודרשו מכאן חז"ל (ע"ז עה:) את חיוב טבילת כלים במקוה. נעסוק הפעם בשימוש בכלים ללא טבילה בבית עסק או בבית פרטי

בפרשתנו בנות צלפחד ניגשות לשאול מה יהיה בעניין ירושת אביהם. וכך נאמר "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אהל מעד לאמר" (כג ב). הגמרא (ב"ב קיט) מבארת את הפסוק על פי מחלוקת אמוראים שנחלקו האם חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב או שאין חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב. נעסוק בנידון זה, מהתלמוד ועד ההלכה למעשה

בפרשתנו בלעם עומד ומביט אל מחנה ישראל, וכך נאמר "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים" (במדבר כד ב). ובגמרא (ב"ב ס.) "מה ראה? אמר רבי יוחנן ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה". נעסוק הפעם בדיני איסור היזק ראיה, על פי הגמרא, הראשונים והשלחן ערוך הלכה למעשה

בפרשתנו נאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל. כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים". לדעת הרמב"ם בהלכות טומאת מת (פ"ב ה"ג) כל אבר של אדם, בין אם הוא חי ובין אם הוא מת ל"ע, הרי הוא מטמא בכל הטומאות כולם. טומאת אוהל, טומאת מגע וטומאת משא. הגאון בעל ציץ אליעזר זצוק"ל דן בהשתלת אברים אצל כהנים, ונביא מדבריו הלכה למעשה.

בעקבות המלחמה התעוררו שאלות בענין פדיון בכור. לוחם הניצב בחזית המערכה, וכעת מלאו לבנו בכורו שלושים יום, ואביו אינו יכול לשוב לביתו לפדותו. או שחלילה אביו נפל בשבי, או נפצע באורח קשה, או ל"ע נפל בעת מילוי תפקידו. מי יכול לפדות את בנו בכורו ביום השלושים ללידתו? שאלות אקטואליות שנדרשו הפוסקים לעסוק בהן

בפרשתנו מצווה התורה על הפרשת חלה, וכך נאמר בפרשתנו "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה" (פט"ו פי"ז). מכאן דרשו חז"ל (מסכת חלה) שחובת ההפרשה נוהגת בלחם בלבד. אנו נעסוק הפעם בבצק המיועד לטיגון או לבישול, מה דינו לעניין ההפרשה ולעניין הברכה

בפרשתנו נאמר "ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח, כי אשה כשית לקח". דבריה של מרים אשר היו מנקודת מבטה לתועלת, גרמו לכך שהיא לקתה בצרעת. אנו נעסוק הפעם בדינים אלו שנפסקו בדברי מרן השולחן ערוך והרמ"א, ובדרכי הכפרה לכל המעשים הללו הנכונים לצערנו בכל דור ודור, ובפרט לדורנו

אנו נמצאים ימים ספורים לפני חג השבועות, ונדבר הפעם בדין מדיני יום טוב המובא במסכת ביצה (יז) ונפסק בשלחן ערוך (אור"ח תקג). דיני הכנה מיום טוב לחול, ומיום טוב לחבירו. האם מותר לבשל ולאפות ביום טוב כאשר עושים זאת גם לצורך היום שאחריו? נעסוק בנושא זה מהגמרא ועד ההלכה למעשה

בפרשתנו נאמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג), ומלשון זו דרשה הגמא במסכת שבת (קלב.) שהתינוק נימול ביום השמיני ללידתו ואפילו שחל בשבת. השלחן ערוך (יו"ד רסב) מבאר מהם האופנים שבהם מילה דוחה שבת ויום טוב, ומהם האופנים שאינה דוחה שבת ויום טוב, וכן דין יום טוב שני של גלויות

משה רבנו מצווה על אהרן ושני בניו הנותרים, "ראשיכם אל תפרעו ובגדכם לא תפרמו ולא תמותו". הגמ' במו"ק (יד:) לומדת מכאן את דין איסור תספורת וגילוח לאבלים. נעסוק בכמה נושאים בסוגיא זו, משיטות הראשונים השונות ועד להכרעה הלכה למעשה

פרשתנו פותחת במצוות השבת, ולאחר מכן בסיכום מלאכת המשכן. עורות האלים המאדמים שהיו במשכן ונמצאות בפרשתנו, יש בהם ללמד על אב מלאכה אחד מתוך הל"ט מלאכות - מלאכת צובע. נתמקד הפעם במלאכה זו, ובהשלכות ההלכתיות הנוגעות לכל אדם ואדם מדי שבת בשבתו.

מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, בשו"ת יביע אומר חלק ח' (חו"מ סימן ו'), דן בבעל תשובה שנכשל בעודו קטן במעשי גניבה, וכעת נפשו בשאלתו, האם כעת כאשר הוא גדול, חובה עליו לשלם על מעשיו אשר עשה בעוד היה קטן טרם הגיעו למצוות. תשובתו של מרן זצ"ל פותחת את הדלת בפני השב בתשובה

"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" (שמות כ יב). ובגמרא בקדושין (לא:) חז"ל מביאים עובדות והנהגות מגדולי התנאים והאמוראים במצות כיבוד הורים. נעסוק הפעם בכמה נידונים במצוה זו להלכה ולמעשה

בפרשתנו נאמר (שמות טז ה) "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו". שבולי הלקט (סימן נה) כותב שמהפסוק בפרשתנו לומדים שיש להזדרז להכין צרכי שבת שהיא מצוה חשובה מאוד. נעסוק הפעם בדינים העולים מכך להלכה ולמעשה

במסכת יומא (פה.) מובא "דרש רבי אלעזר בן עזריה "מכל חטאתיכם לפני השם תטהרו". עבירות בין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עברות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו". נעסוק הפעם בדרך הנכונה לקראת כפרה אמיתית, אשר עוברת דרך החובה לפייס את החבר

בפרשתנו נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (לא יט). פסוק זה המובא בפרשתנו הוא המקור למצות כתיבת ספר תורה, ואנו נעסוק הפעם בביאור המצוה הלכה למעשה.