"זכרון בבית": מפגש מרגש עם הרב לאו
במסגרת מפגשי “זיכרון בבית” בשנת התשפ”ד, התקיים בבני ברק מפגש מרכזי ומרגש, שמטרתו הייתה להנגיש את עדות השואה ולהפוך אותה למשמעותית במיוחד בקרב הציבור החרדי. המפגש זכה לתהודה ציבורית רחבה, ונכחו בו רבנים, אנשי ציבור, חברי כנסת, עיתונאים, משפחות וצעירים
-
כתבה מקודמת | שיווק ופרסום | כתבה שיווקית
במרכז המפגש עמד סיפורו האישי של הרב ישראל מאיר לאו שליט״א, אשר שיתף את זיכרונות ילדותו מהעיר פיוטרקוב וממחנה בוכנוולד. הרב סיפר על אביו, רבה של פיוטרקוב, שצעד לעבר מחנה ההשמדה כשספר תורה בידו – סמל של אמונה ונאמנות לתורה גם ברגעים הקשים ביותר.
הוא נזכר בילדותו המוקדמת, כאשר נמכרה מנת הלחם היומית שלו תמורת תפוח אדמה, במטרה לשמור על אוכל כשר לפסח: עדות למסירות לקיום המצוות גם בתנאים בלתי אנושיים.
הרב שיתף כיצד אחיו נפתלי הגן עליו ודאג לו במחנה:
“אחי נפתלי סחב אותי על כתפו בתוך שק… זרק לי תפוח אדמה מעבר לגדר… ביקש שאשמור הכל מתחת למזרון”. בהמשך סיפר: “כילד בן שבע או שמונה, לא הבנתי מספיק מה זה אומר למכור את מנת הלחם היומית שלך… אבל כך אחי נפתלי עשה כדי לשמור אוכל כשר לפסח”. “נפתלי לא ענה לי, המשיך להגיע, ולעיתים רק חצי תפוח אדמה ומבקש שאשמור הכל מתחת למזרון”. “אבי צועד עם ספר התורה בידו לעבר הרכבת שהובילה למחנה ההשמדה”.
בהשראת דברי האדמו”ר מפני מנחם, תיאר הרב לאו את השואה כ”עקידה” – לא רק אסון היסטורי אלא מסירות נפש של משפחות שלמות:
“משפחות שלימות נעקדו על גבי המזבח קרבן לה׳ ממש”. מאז, ציין הרב, הוא מקפיד לקרוא לה “בין עקידה” – כדי להדגיש את הקדושה, את הגאולה ואת סיפור הנצח של העם היהודי.
את השיח הנחה העיתונאי אבי מימרן, שהתמקד בחשיבות הנחלת זיכרון השואה לדור הצעיר, במיוחד על רקע אירועי המלחמה והאתגרים הערכיים שניצבים כיום בפני החברה הישראלית.
העיתונאית והסופרת שושנה חן, בת לשורדי שואה, שיתפה:
“הסיפור של משפחתי… כלי חשוב מאין כמותו שמסייע לעתיד… הידע והמודעות נותנים לנו כלים… להעביר לצאצאים שלנו על השמירה על האמונה ועל נצחיות לימוד התורה”.
מיכל ליפמן, מנכ”לית שותפה בארגון זיכרון בסלון, אמרה:
“‘זיכרון בבית’ לקח עליו משימה, להעביר את הזיכרון הלאה במתכונת ביתית שמאפשרת לכל המשתתפים לשמוע, להתרגש ולהתחבר”.
לקראת סיום, הציג המארח של הערב, יעקב שטרן, תעודה נדירה מהיסטוריית מחנה בוכנוולד – תעודת אסיר של אביו של הרב לאו, שעליה מתנוססת תמונתו. זה היה רגע של חיבור מוחשי לעבר – ולנצח.
