הספרייה המונגשת של אהל שרה כבשה את הכנס הארצי לתקשורת תומכת וחליפית

מה שהתחיל לפני שנים כחלום, כמעט בידיוני, בין כותלי בית הספר "מרכז וואהל'' ממערך החינוך של "אהל שרה", הפך השבוע לפריצת דרך חינוכית, עם הצגת הספרייה המונגשת של בית הספר בכנס השנתי הארצי לתקשורת תומכת וחליפית (תת"ח), שעורכת "אייזק ישראל", העמותה לקידום תקשורת תומכת וחליפית (תת"ח) בישראל ונחשב לאירוע המקצועי המרכזי בתחומו בארץ.

בכנס, אליו הגיעו עשרות קלינאיות תקשורת, אנשי חינוך, מטפלים והורים לילדים עם מוגבלויות תקשורתיות, התקיימה סדנה מקצועית ייחודית של שעה וחצי בהובלת יונית וינר, מנהלת ביה''ס ''מרכז וואהל'', שהציגה את התפתחות התהליך ועקרונות ההנגשה שנבנו בבית הספר. מארגני האירוע – הנהלת 'אייזק ישראל', בחרו להעניק למיזם מקום של כבוד בדמות סדנה מעשית מלאה, שבה כל משתתפת התנסתה בעצמה בתהליך ההנגשה.

במהלך הסדנה, המשתתפים קיבלו קבצים דיגיטליים של ספרים, תבניות מוכנות מראש, והנחיה צמודה כיצד לפשט את התכנים, לבחור סמלים תקשורתיים מותאמים, ולבנות גרסה נגישה עבור ילדים עם צרכים מורכבים. התוצרים שנוצרו יועלו לדרייב שיתופי, ובשלב הבא יונגשו למסגרות נוספות בארץ.

התגובות לא איחרו לבוא. משתתפות שיתפו עד כמה נדיר לראות פרויקט שעובד כל כך טוב בשטח, לא כאב-טיפוס או תיאוריה, אלא כמערכת חיה ונושמת של כלים חינוכיים. חלקן אף ביקשו לקחת חלק בהמשך הדרך, להצטרף לצוותי הנגשה ולבנות יחד רשת ידע שיתופית.

אומנם הנושא של הנגשת ספרים קורה בלא מעט מסגרות, אך מהשטח ניכר עד כמה הוא צמא להבנייה מאורגנת של השלבים והעקרונות בהנגשת הספרים, באופן שיאפשר לכל מורה, מטפלת או אמא שמעוניינת בכך- להנגיש ספרים.

"הספרייה הזו לא קמה ביום אחד", סיפרה וינר. "היא עברה כמה וכמה גלגולים עד שהגיע לרמת התוצרים ועושר הספרים וההמחשות, אבל מה שהחזיק אותה לאורך השנים זו האמונה הפשוטה שכל ילד, גם מי שאינו מדבר, יכול להינות מסיפור, אם רק מגישים לו אותו בצורה שמתאימה לו. לראות את החלום הזה פורש כנפיים ומשפיע מחוץ לכתלי ביה''ס, בכל רחבי הארץ, זה רגע שממלא אותנו גאווה והתרגשות."

גם מנהלת רשת "אהל שרה", מלכה ויינברג, לא הסתירה את התרגשותה: "הספרייה המונגשת של 'מרכז וואהל' היא הרבה יותר ממדפים וספרים, היא גשר לעולם שלם של תקשורת, דמיון והזדמנויות. תלמידים שבעבר לא היו ניגשים לספר בכלל, יושבים היום עם ספר ביד, מצביעים על סמל, ומבינים את הסיפור. זה רגע של קסם. והעובדה שמודל כזה, שנבנה מתוך עבודת שטח ויום-יום חינוכי, מקבל עכשיו במה ארצית, זו בשורה של ממש לעולם התת"ח בישראל."