קרוב, כשר, וכל כך מפתיע: יומן מסע לאימפריית הכשרות של קפריסין

פרק א': לארוז בלי שניצל קפוא

יש טקס קבוע כזה, כמעט פולחן, שכל משפחה שומרת כשרות מכירה לפני טיסה לחו"ל. הדיון מתחיל שבוע לפני: "אז מה אורזים? שניצלים קפואים? נקניקיות? כמה קופסאות טונה? ואל תשכח את הפלטה של שבת". המזוודה הופכת למזווה נייד, ועדיין, תמיד מרחפת מעל החופשה עננה קלה של דאגה קולינרית.

כשהגיעה ההזמנה להצטרף למשלחת עיתונאים חרדים לקפריסין, מטעם הרבנות הראשית המקומית, הדיון הזה נגדע באיבו. "אל תביאו כלום," נאמר לנו, "יש פה הכול".

"הכול" זו מילה גדולה. בטח בחו"ל. רובנו דמיינו ארוחות קייטרינג סבירות בבית חב"ד, או אולי מסעדה אחת בבעלות ישראלית שמגישה פלאפל. מה שגילינו בפועל, במהלך ימים ספורים ואינטנסיביים, הוא לא "כמה מקומות כשרים". גילינו אימפריה. מפעל אדיר מנוהל להפליא, שהפך את האי הים-תיכוני שהיה פעם "שממה רוחנית", לבירת הכשרות הבלתי מעורערת של אירופה. וכל זה, במרחק טיסה קצרצר של 48 דקות מתל אביב.

כמעט חצי מיליון ישראלים נופשים בקפריסין מדי שנה. המספר הזה, ששמענו מיד עם הנחיתה, כמעט בלתי נתפס. הוא הופך את ישראל למעצמת התיירות השנייה בגודלה באי, אחרי בריטניה. כשנחתנו בלרנקה, וקידמה את פנינו האפשרות לבחור "עברית" במסכי ביקורת הגבולות האוטומטית, הבנו שהמספרים האלה הם לא רק סטטיסטיקה. הם מציאות חיה ובועטת.

הרב זאב רסקין | הרצל קוסאשוילי

פרק ב': האיש שהפסיק להבריח (והפך ל"טראבל מייקר")

במרכז האימפריה הזו עומד איש אחד: הרב זאב רסקין. שליח חב"ד שהגיע לאי לפני 23 שנה עם רעייתו שיינדל, ומשמש היום כרבה הראשי של קפריסין. בפגישה איתו בבית חב"ד ההומה בלרנקה, הוא משחזר בחיוך את הימים הראשונים.

"כשהגענו, זו הייתה שממה רוחנית מוחלטת," הוא מספר. "היו פה יהודים, בעיקר אנשי עסקים שראו בקפריסין מקלט מס, אבל לא הייתה קהילה. אנשים לא רצו שידעו מה הם עושים פה, לא רצו להיפגש". הרב רסקין, שבאמתחתו ניסיון ניהולי מפתיע כמנהל קניון לב אשדוד, הבין מיד את העיקרון: "אי אפשר לדבר עם יהודי על רוחניות לפני שאתה פותר את בעיותיו הגשמיות".

והבעיה הגשמית הראשונה במעלה הייתה, כמובן, אוכל.

"היינו מטיסים הכול מהארץ," הוא נזכר. "טסנו עם מזוודות מלאות עופות, דגים, בשר. התקופה ההרואית הזו הגיעה לשיא באחד הפסחים, כשהגעתי עם 400 קילו עופות במזוודות". כצפוי, המכס עצר אותו. רק התערבות של השגריר הישראלי דאז הצילה את סדר הפסח. "הפכתי ל'טראבל מייקר' קבוע במכס," הוא צוחק.

ואז הגיעה ההחלטה ששינתה את פני הכשרות באי: "הבנתי שצריך להפסיק להבריח. הפתרון הוא לייצר מקומי".

יוני כהנא בחממת הירקות של המקום | באדיבות המצלם

פרק ג': מהחווה לצלחת, גרסת המהדרין

מה שהתחיל כהכרח, הפך לאידיאולוגיה. במקום להיות תלוי בייבוא יקר ומסורבל, הרב רסקין בנה תשתית כשרות מקומית מלאה. בסיור שלנו נחשפנו, שלב אחר שלב, לפלא הזה.

זה מתחיל בדברים הבסיסיים ביותר: ירקות. בפאפוס ביקרנו במפעל Farmers Fresh, מפעל ענק לשטיפה, חיתוך ואריזה של ירקות טריים. לא סתם ירקות, אלא ירקות מפוקחים ונקיים מחרקים ברמת "גוש קטיף", מוכנים לשימוש במסעדות ובמלונות הכשרים. גילינו שם אפילו בצל ושום שמומלחים במקום, כדי למנוע את האיסור ההלכתי של "בצל ששהה לילה".

משם למאפייה. "אפיית ישראל", גם היא בפאפוס, אופה לחמים, פיתות ומאפים טריים מדי יום לכל דורש. הריח במקום היה הדבר הכי קרוב לבית שחווינו עד אז.

אבל גולת הכותרת, הפלא האמיתי, היא מחלבת "אכנגל". נכנסנו למפעל המקומי וצפינו בתהליך ייצור של גבינת חלומי קפריסאית אותנטית, גבינת אנארי (מעין ריקוטה מקומית), גבינות כבשים ועיזים – והכול חלב ישראל למהדרין. כן, קראתם נכון. חלב ישראל טרי נחלב בקפריסין, והופך לגבינות משובחות שנמכרות גם בישראל ובאירופה תחת מותג הכשרות "Cyprus Kosher". לטעום חלומי צרוב על הפלנצ'ה, דקות אחרי שיוצר מחלב ישראל, זו חוויה שקשה לתאר במילים.

גבינת חלומי מקורית בכשרות מהודרת | אכנגל

פרק ד': סיבוב דאווין באימפריה

כשיש לך יסודות כאלה (ירקות, לחם, חלב ובשר מיובא בפיקוח), אפשר להתחיל לבנות קומות. והרב רסקין, יחד עם השלוחים הנוספים הפזורים באי, בנה גורדי שחקים.

בלרנקה, בירת הכניסה, תמצאו את בית חב"ד המרכזי שעל גגו פועלת מסעדת "שמיים" החלבית, ומתחתיה מסעדת "סמבטיון" הבשרית. במרחק הליכה תמצאו את "פילוסופי" עם המבורגרים עסיסיים, את "פלאפל-T" ואת קייטרינג "בארכה" לשבתות.

בפאפוס, עיר הנופש, הקים שליח חב"ד הרב איציק אייזנבך מיני-אימפריה משלו: "סושי סנטרל" סושי בר כשר, מסעדת "האנוצ'" החלבית, ומסעדת "ירושלים" הבשרית.

לראשונה בקפריסין - סושי בכשרות מהודרת | באדיבות המצלם

פאפוס היא גם ביתו של יוני כהנא, יזם חב"דניק ("שלא נראה חב"דניק", כמו שהוא מגדיר את עצמו), שהקים את "היער הסודי" (Secret Forest). זהו ריזורט בריאות (Wellness) מדהים ביופיו, שנבנה סביב מנזר עתיק ומעיין נובע. כהנא, שדוגל בגישת "מהחווה לצלחת", הקים במקום חממה הידרופונית לירקות נקיים, דיר עיזים וכבשים ומחלבה פרטית. "כל המקומות שלי כשרים," הוא אומר, "אבל אני לא עושה מזה עניין. זה פשוט חלק מהשירות". בימי המלחמה, המקום הפך למרכז "נופש לנפש" למאות פצועים ובני משפחותיהם.

בלימסול, עיר העסקים והיוקרה, נתקלנו בתופעה מדהימה: מלון הפאר City of Dreams. קומפלקס יוקרתי ועצום של 6 כוכבים, 6 בריכות, 6 מסעדות ומרחבי דשא עצומים. הנהלת המלון פנתה לרב רסקין בבקשה להקים פתרון כשרותי לאורחים הישראלים הרבים. התוצאה: מטבח כשר נפרד לחלוטין, וחדר אוכל ענק שהגיש בראש השנה האחרון ארוחות ל-450 סועדים. הארוחה שהגישו לנו שם הייתה ברמה של מסעדת שף, והוכיחה שכשרות ויוקרה יכולות ללכת יד ביד, גם בקצה השני של אירופה.

מלון סיטי אוף דרים. מטבח כשר במלון המפואר | באדיבות המצלם

פרק ה': מהמקדש ועד הבוט בוואטסאפ

המסע שלנו לא נגמר באוכל. נסענו לאזור ההררי "למבורי", שם ביקרנו ביקב מקומי, שהבעלים שלו, מתוך ידידות עם הקהילה היהודית, מייצר שני סוגי יין – לבן ואדום – בכשרות מהודרת. המטרה: לנסות ולשחזר את "יין קפריסין" המפורסם, שהיה מובא לבית המקדש. ביקרנו גם בבית בד (King of Olives) המייצר שמן זית כתית מעולה אורגני וכשר.

מבית המקדש למקרר היין - יין קפריסין | יח"צ

מערך הכשרות הזה מנוהל ביד רמה על ידי צוות מסור של משגיחים, בראשם הרב לוי יודאקין, הרב זלמן לויטין והרב שניאור אלפרוביץ', שנעים ללא הרף ברחבי האי. והטכנולוגיה? גם היא כאן. הרבנות הקימה בוט כשרות ייעודי בוואטסאפ. כל תייר יכול לשלוח הודעה ולקבל תשובה מיידית על כשרות מוצרים בסופר, מסעדות פתוחות ועוד.

ולמי שמעדיף דירה על פני מלון, פגשנו את יוגב מונדרי, מנהל רשת הדירות LIV. הרשת מציעה סוויטות ענק ודירות אירוח המותאמות למשפחות. "אנחנו עובדים בצמוד לבית חב"ד," הוא הסביר, "ומספקים חבילות אוכל כשר שמחכות לאורח בדירה, ואפילו מכשירים מטבחים לפי דרישה. יש לנו דירות עם מספר חדרי רחצה, מה שמאפשר שמירה על צניעות גם בחופשה משפחתית".

חדר מותאם לציבור שומר מצוות. מלון LIV | באדיבות המצלם

פרק ו': בין ירידה ליהדות

הפסיפס הקפריסאי אינו מורכב רק מתיירים. כ-15,000 ישראלים מתגוררים באי באופן קבוע, ועוד כ-20,000 מחזיקים בו נכס. גלי ההגירה הללו, שהתגברו סביב הרפורמה המשפטית ואחרי ה-7 באוקטובר, מעסיקים מאוד את הרב רסקין.

"הגישה שלי ברורה," הוא אומר בכנות. "כשאני פוגש ישראלי שרק הגיע, אני עושה הכול כדי לשכנע אותו שיהודי צריך לגור בארץ ישראל. אבל אחרי שההחלטה התקבלה והוא כאן, אני אעשה הכול כדי לעזור לו להישאר יהודי".

כאן הוא חושף פרט מרתק: "באופן מפתיע, דווקא אנשים שעזבו את ישראל בתחושת ניכור מהדת, מחפשים כאן פתאום זיקה. משהו בחיים בנכר מעורר את הנקודה היהודית". הוא נותן דוגמה: "בישראל, אתה לא צריך 'לעשות' כלום כדי להרגיש את חג השבועות. אתה נכנס לסופר ויש דיילת עם טעימות של עוגות גבינה. פה, אתה יכול לעבור את כל מעגל השנה ולא להרגיש כלום. החוסר הזה פתאום גורם להם לחפש את הקהילה, את בית הכנסת, את הזהות".

כשחזרנו למטוס בלרנקה, עם בטן מלאה (בחלומי כשר) ולב מלא בהתפעלות, הבנו את סוד הקסם. הרב רסקין לא הקים רק מערך כשרות. הוא יצר עוגן. הוא פתר את הבעיה ה"גשמית" של מאות אלפי תיירים, ובכך העניק להם – ול-15,000 התושבים – את הפתרון ה"רוחני" הגדול מכולם: בית יהודי חם, גם 48 דקות מהבית האמיתי.

הכותב היה אורח הרבנות הראשית של קפריסין.