המחאה באיראן דוכאה באש – והצ’ק מהמערב חזר בלי כיסוי

מחאת הענק ששטפה את איראן בשבועות האחרונים נבלמה באכזריות, לאחר שהמשטר בטהרן הפעיל דיכוי אלים חסר תקדים. דוד מוטאי, איש הטלוויזיה הפרסית בישראל, אומר כי הניסיון האחרון של האופוזיציה בהובלת רזא פהלווי נכשל, והרחובות התרוקנו.

לדבריו, אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת, אתמול אמור היה להתקיים “מבחן מנהיגות” של האופוזיציה, עם קריאה מחודשת לצאת להפגנות בטהרן ובערים מרכזיות כמו איספהאן, שיראז ומשהד. “זה לא קרה. אנשים פשוט פחדו להרים ראש”, אמר.

מוטאי מסביר כי המחאה החלה כמאבק כלכלי – יוקר מחיה, אבטלה והתרסקות המטבע – בהובלת אנשי הבזאר, אותם גורמים שהובילו גם את מהפכת 1979. אך בהמשך, כשהמחאה קיבלה אופי פוליטי מובהק ונשמעו קריאות להפלת המשטר, הבין חמינאי שמדובר באיום קיומי.

“הייתה תחושה של צ’ק פתוח מהמערב מארצות הברית, מטראמפ, מאירופה וגם מישראל”, אומר מוטאי. “אבל הצ’ק הזה התברר כצ’ק בלי כיסוי”.

לטענתו, חמינאי ירד לבונקר, ניתק את האינטרנט מהעולם – ואז פתח באש. “ברגע שאין תמונות ואין תיעוד המשטר עשה את הזוועה”. על מספר ההרוגים אין נתון ברור: ההערכות נעות בין אלפים בודדים לעשרות אלפים. בנוסף, מדווח על עשרות אלפי פצועים ועצורים, שרבים מהם “כבר לא יראו אור יום”.

למרות הדיכוי, מוטאי אינו פוסל שהמחאה תתפרץ מחדש. “מי שאיבד בן, אח או הורה – לא יסלח. זה לא נגמר”. עם זאת, הוא מודה כי אין כיום אופוזיציה מאורגנת בתוך איראן, והמשטר שולט בנשק ובכוח.

ומה לגבי היהודים באיראן? “הקהילה היהודית לא מעורבת במחאה בשום צורה”, מדגיש מוטאי. “הם שומרים על פרופיל נמוך, מתפללים, עובדים, ולא מתקרבים לפוליטיקה. זה עניין של הישרדות”.

השאלה הגדולה, לדבריו, נותרת פתוחה: האם העזרה האמריקאית – שעליה דיבר טראמפ אכן תגיע, או שמדובר בעוד הבטחה שלא תתממש. “ימים יגידו”, הוא מסכם.