בחירות האמצע מתקרבות: הקרב השקט שמסדר את הקונגרס עוד לפני ההצבעה

בזמן שהמלחמה מול איראן נראית כמו הנושא המרכזי על שולחנו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מתנהלת באמריקה מערכה פוליטית אחרת, שקטה יותר, טכנית יותר, אבל דרמטית לא פחות: מלחמת המיחוז המחודש.

בפרשנות שפרסם העיתונאי אריאל כהנא, הוא מסביר כי מאחורי הביטוי האפור הזה, Redistricting באנגלית, מסתתר אחד המנגנונים המשפיעים ביותר על תוצאות הבחירות לבית הנבחרים. בארה”ב מכהנים 435 חברי בית הנבחרים, וכל אחד מהם נבחר במחוז בחירה נפרד. מספר המחוזות בכל מדינה נקבע לפי גודל האוכלוסייה שלה, ולכן מדינה גדולה כמו פלורידה שולחת 28 נציגים לקונגרס, בעוד שמדינות קטנות יותר שולחות נציגים בודדים.

בדרך כלל, מפת המחוזות מתעדכנת אחת לעשור, אחרי מפקד האוכלוסין. אלא שלקראת בחירות האמצע ב-2026, שתי המפלגות הגדולות בארה”ב פועלות לשנות את המפה גם באמצע העשור, בניסיון להעניק לעצמן יתרון עוד לפני פתיחת הקלפיות.

לפי כהנא, המהלך קיבל תאוצה לאחר שטראמפ, או גורמים מטעמו, דחפו לשינוי מפת המחוזות בטקסס, באופן שעשוי להוסיף לרפובליקנים חמישה מושבים על חשבון הדמוקרטים. המהלך הזה לא נותר ללא תגובה. מושל קליפורניה גאווין ניוסם, שנחשב לאחד השמות המדוברים במפלגה הדמוקרטית, הוביל מהלך נגדי במדינתו, שנועד להוסיף לדמוקרטים חמישה מושבים משלהם.

משם הקרב התרחב במהירות. אינדיאנה, וירג’יניה, פלורידה, וביממות האחרונות גם אלבמה, טנסי ומדינות נוספות, הודיעו כי ישקלו לשרטט מחדש את מפת המחוזות. חלק מהמדינות כבר השלימו את התהליך, ואחרות רק התניעו אותו. בכל אחת מהן, הרוב הפוליטי המקומי מנסה לעצב את המחוזות באופן שייטיב עם המפלגה שלו.

המשמעות פשוטה: לצד המאבק האידיאולוגי על לב הבוחרים, מתנהל קרב טכני לא פחות חשוב, על צורת המגרש עצמו. כאשר גבולות המחוזות משתנים, אפשר לרכז מצביעים של מפלגה יריבה במחוז אחד, לפצל מוקדי כוח שלה בין כמה מחוזות, או להפוך מחוז תחרותי למחוז כמעט בטוח. כך, במקרים רבים, תוצאת הבחירות מושפעת עוד לפני יום הבחירות עצמו.

הבחירות לבית הנבחרים ייערכו בסתיו 2026, ותהליך המיחוז המחודש צפוי להימשך בחודשים הקרובים. בחלק מהמדינות צפויות עתירות משפטיות, ובתי המשפט העליונים המדינתיים עשויים לקבוע אם המפות החדשות יישארו בתוקף או ייפסלו.

כהנא מסכם כי הסיפור האמריקני צריך לעניין גם את ישראל. מדי פעם עולה כאן הרעיון לעבור לשיטת בחירות מחוזית, כאילו מדובר בתיקון קסם לשיטה הפוליטית. אבל הדוגמה האמריקנית מראה שגם בחירות מחוזיות אינן בהכרח נקיות יותר. הן יכולות לקרב בין הנבחר לבוחר, אך הן גם מאפשרות למי ששולט במפה להשפיע מראש על התוצאה.

אמריקה עדיין דמוקרטיה. אבל המערכה הנוכחית מוכיחה שגם בדמוקרטיה הגדולה בעולם, השאלה אינה רק מי מצביע, אלא גם מי מצייר את הגבולות שבתוכם סופרים את הקולות.